מאת: הרב הלל מרצבך

תאריך: אייר תשע"ז
כולם אהבו אותו, היה בו משהו קסום שקשה היה לעמוד מולו

על עמיחי מרחביה ז"ל

ע"י הרב הלל מרצבך – רב קהילה ביד בנימין

אנו עומדים בסמיכות ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. רציתי לשתף על אחד מתוך עשרות האלפים שנהרגו על קידוש ה'. חברי הטוב והאהוב עמיחי מרחביה הי"ד.

עמיחי המתוק, הצנוע, התמים והישר, עם העניים היפות, ובעל החיוך הנצחי, שאף אחד לא היה יכול לעמוד מולו.

ב-12 שנות לימודיי בבית הספר למדתי עם עמיחי. הדבר שנחקק לי בלב, שלמדתי ממנו, זו האהבה שלו לסביבה. כשהיינו ילדים, כל פעם שהיו מריבות בכיתה, תמיד שאלתי את עצמי, איך זה שעמיחי, תמיד מסתדר עם כולם. כולם אוהבו אותו. היה בו משהו קסום, שקשה היה לעמוד מולו. מעולם, לא שמעתי מעולם מילה רעה על עמיחי. עדיין קשה לי להאמין שעמיחי אינו בין החיים. הוא אתה תמיד היה כ"כ חי, וזורם.

בימי התיכון בישיבת ירושלים לצעירים, למדנו יחד תורה, ובמקביל עמיחי השקיע ותרם, כמדריך בבני עקיבא בסניף מוסררה בירושלים. גם שם כמובן כולם אהבו אותו.

היינו יחד באותו החדר, יחד עם חברנו שמואל וייס הי"ד, שנהרג גם הוא בקרב בג'נין. כמה כאב לעמיחי על האובדן של שמואל. כנראה שהוא התגעגע מדי וקפץ לבקר את שמואל.

תמיד שאלתי את עצמי, מהיכן קסם העדינות שעמיחי זכה לו?

היום אני מבין שעמיחי קיבל מתנת שמים, והעצים אותה להיות מתנה של שליחות. כל מקום שאליו פנה, כולם אהבו אותו, ומתוך זה האנשים והסביבה היו מוכנים לקבל ממידותיו, בדוגמא האישית שהקרין לסובב.

ה' האציל עליו מאורו, וכנראה שדמותו האצילה, התמימה והישרה, לא הייתה יכולה לחיות בעולם של שקר.

הישרות שלו, והאמת שהפגין, הובילה אותו לאורך כל חייו הקצרים. תמיד עמד על העקרונות, לעשות את הדברים בצורה השלמה שלהם.

אני זוכר את התמימות היפה שלו, שפעם שאל אותי: "איך אדם יכול לשקר?". זה פשוט לא היה נתפס לו. כיצד תיתכן מציאות של רוע. עמיחי, לא הצלחת להבין איך זה שיש אנשים שמתנהגים לא יפה, שמתנהגים בצורה לא הוגנת, ולא ישרה.

לפני הגירוש מגוש קטיף, הרמטכ"ל העיף את עמיחי מלפקד כקצין על לוחמים, בשל יושרו היחיד במינו, שכתב מכתב לרמטכ"ל בו הוא ביקר את הפקודה שנוגדת את המוסר אנושי הטבעי: "גירוש יהודים מחבל נחלתם". לאחר תקופה קצרה, עמיחי חזר להיות מפקד, בגלל שמח"ט גולני לא ויתר על קצין כמותו. אהבת ארץ ישראל בערה בו.

כמה שבועות לפני שעמיחי נהרג התקשרתי אליו, ושאלתי אותו אם הוא רוצה שאכיר לו מישהי. עמיחי אמר לי: "חכה, אחרי הצבא! בינתיים אני שם. לא טוב להתחתן כשאתה בצבא! רחמנות על אישה שנשואה לקצין!". כנראה שעמיחי הבין בדיוק מה משמעות התפקיד שלו בצבא, ועשה זאת בשלמות ובשמחה, עם כל הקשיים שהיו בדרך.

עמיחי זכה להיות סמל של דגם מיוחד, המשלב בנפשו את תורת ישראל, עם ישראל, וארץ ישראל.

מתוך אהבה גדולה

חברך לנצח,

הלל מרצבך