מאת: אבא של עמיחי
תאריך: יום הזיכרון תשע"א
בבית העלמין בעֵלִי
ב- ד' אייר תש"ח, לפני 63 שנים נהרג דודי, אחיו של אבי בקרב האחרון בכפר עציון.
שנה וחצי לאחר מכן לוקטו עצמותיהם של חברי ולוחמי כפר עציון שנהרגו בקרב זה
ונטמנו בקבר אחים משותף בהר הרצל בירושלים.
אבי שהיה חבר טירת צבי, היה מהראשונים שהציעו להקדים ולקבוע לפני יום העצמאות את יום הזיכרון לנופלים. בדיון לקראת יום העצמאות הראשון בתש"ט כתב אבי :
"אל לנו להיות כפויי טובת לאלה שבזכות דמם זכינו לעצמאות "
והוסיף וכתב :
"ד' אייר הוא 'יום עציון' בהיותו שיא בהקרבת העם לגאולה, הולם הוא להיות יום
אזכרה והתייחדות לכלל הנופלים… "
ואכן לאחר שנתיים ביום העצמאות השלישי בתשי"א נקבע ע"י ממשלת ישראל להקדים ולקבוע כל שנה את יום הזיכרון לפני יום העצמאות. יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל אינו יום אבל פרטי או לאומי כפי שנתפס לעתים בטעות, אלא הוא יום הוקרה, הצדעה ואמירת תודה לנופלים,"שבזכות דמם זכינו לעצמאות".
זהו יום הטעון בקדושה ועטוף בשכינה, בו מתכוננים ומתמרקים אנו לקראת יום עצמאותנו. צירוף נפגעי הטרור בשנים האחרונות לכלל הנופלים תיקן עוול ועשה צדק.
גילה ועמיחי הקבורים כאן בבית העלמין בעֵלִי בני מחזור אחד היו, בזכות דמם, של גילה שנהרגה בפעולת טרור בירושלים ושל עמיחי שנהרג בהסתערות בקרב במלחמת 'לבנון השנייה' ובזכות דמם של כל הנופלים במערכות ישראל זכינו וזוכים אנו שעה שעה ויום יום לקיים את עצמאותנו בארץ ישראל.
נזכור זאת תמיד ונשאב מהם את הכוחות ואת המחויבות הבלתי מתפשרת להמשך קיומנו
במדינתנו בארצנו.
