מאת: אורי שגיא
תאריך: מנחם-אב תשע"ה
א אב תשס"ו
עמיחי, עמיחי, הוי עמיחי. אייכה
נפלאה אהבתך מאהבת נשים,
נפלאה קירבתך, נפלאה נשמתך, נפלא השלום שלך, השלום של אב באב, יום פטירתו של הכהן אהרון רודף השלום.
ואתה היית הכהן שלנו, איש החזון והריח, איש התקווה, המנהיג שלנו ועתה לאן נלך
אתה המיוחד שבאדם, המיוחד שבחבורה שלנו. נתכנסנו פעם בכפר עציון לשבת, חלמנו להקים ישוב ביחד, וחילקנו תפקידים, אתה היית אחראי על החזון, עמיחי איש החזון, חזון השלום, חזון האהבה והגבורה. אתה יצירתי כל-כך, מקורי, לאחר נפילתו של שמואל המצאת את הרעיון של הספר עין גנים ויום אחד פשוט התחלת לכתוב אותו. הלכנו אחריך לכל מקום, לטיול בהרי הנגב, למעיינות נסתרים, סתם שוטטות בירושלים, הלכנו אחריך למרכז הרב כמו עיוורים באפילה, הלכנו בעקבותיך, חלומותיך, חלמת על ישוב שנבנה והנה חלומך מתגשם.
תשע שנים עברו, תשע שנים של חיסרון, של משבר, געגועים, תשע שנים של חסרון באברים, חסרון בגוף השלם ששותת דם, תשע שנים והריח שלך מכה בנו זיכרונות, הריח שאדם הראשון לא פגם בו, הריח של המשיח.
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר
ומילים כמו שלך
אף אחד לא אומר כבר
הנר שלך מאיר עדיין בוער
ובאופק אחר אחרי הופעה
נעביר בסיבוב זר קוצים ריחני
שלוות עולמים
פרדס חנה כרכור
אקליפטוס ענק
שורק בלוז כנעני
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
הנר שלך מאיר עדיין בוער
אתמול הלכתי ברחובה של ירושלים וראיתי את עצי הזית שהחלו להוציא את פירותיהן, ירושלים שכה אהבת לשוטט בה, הזיתים כעת בוסריות אך כל-כך הזכירו לי אותך, הזיתים שלך בהרי השומרון.
איפה ישנם עוד אנשים שבגיל כה צעיר שותלים כרם זית?
איפה ישנם עוד אנשים שחותמים את שמם בכתב עברי קדום?
איפה ישנם אנשים שבגיל 21 כותבים פירוש שלם על שיר השירים?
איפה ישנם עוד אנשים בגיל 15 שחולמים על מה שיקרה כאן בעוד מאה שנה?
איפה ישנם עוד קצינים בקק"צ שכתבו מכתב נוקב לרמטכ"ל? הרמטכל העיף אותך, וחזרת בגלל מי שאתה
איפה ישנם עוד אנשים היודעים לחדש כאלה חידושים בפרק 17 במסכת יבמות?
אני זוכר את הלימוד שלנו בחברותא במרכז הרב, כל-כך לקחת את זה ברצינות. ושהיינו חוזרים, ביום רביעי הגדול, כך כינת אותו, היינו חוזרים מהלימוד הקבוע באורות הקודש היית אומר שיש את השבוע שלפני יום רביעי הגדול ויש את החלק השני של השבוע לאחר יום רביעי הגדול, אורות הקודש שלך האירו את כל הטוב שבך, את היושר שלא זזת ממנו אפילו מילימטר אחד, את ההתרחקות שלך מכל רוע, מכל מריבה. את הרגישות שלך לכל מי שסבב אותך, לכל איש ולכל אישה, שנה לאחר הישלצ ראית אוטובוס של חיילים באמצע ירושלים, וראית את המפקד של החיילים צועק ומשפיל את אחד מהחיילים שלו לפני כל רואה ולא יכולת לסבול את ההתנהגות הזאת, ניגשת אל המפקד והערת לו על זה.
וכל האישיות הזאת, היצירה הזאת, נבנתה כאן, ברח האלון 6, נבנתה ע"י הוריך טובה ומשה והמשפחה המדהימה שלך.
אני זוכר את הרגישות הענקית שלך לחיילים שלך, כמה פעמים סיפרת על המצוקה של החייל הזה וחייל אחר וזה לא נתן לך מרגוע. כמה חודשים לפני הקרב הפתענו אותך, ובאנו כמה חברים לבקר אותך, היית מפקד המוצב בג'בל קוק על גבול הלבנון. כמה דקות לפני שהגענו התקשרת בקשת שלא נגיע לתוך המוצב אלא נמתין שהחיילים שלך לא יראו אותנו (האזרחים) ויתבאסו. הצבעת בידך צפונה, אל ההר הטוב הזה – הלבנון ואמרת שבכל רגע החיזבאללה רואה אותנו מבעד לכוונות ויכול לירות, אז כדאי שנחסה בצל הקיר.
בפעם האחרונה שנפגשנו היה בחג השבועות בירושלים, חגגנו ביחד עם החבורה, למדנו מדרש רות כמו בכל שנה, ואתה היית בשיא תפארתך, בשיא אהבתך לחיים, סיפרת איך שאתה רוצה להתחתן אבל אתה ממש לא מסוגל לצאת עם העומס שיש לך בצבא, לא הבנת איך אני עדיין משחק והחלטת שאני צריך להפסיק עם המשחקים ושכנעת אותי להתחיל לצאת עם מישהי. לא הבנת איך אני מסוגל לוותר על זה.
ופתאום הגיע א' באב, וכך מספר המדרש:
"ויעלו משה ואהרן אל הר ההר, עלו משה ואהרן
והיה משה מתבייש לומר לאהרן הגיע זמנך ליפטר מן העולם..
היה אהרן הולך אחריו כשה לטבח יובל,
אמר הקב"ה למלאכי השרת הייתם תמהים על יצחק
כשעלה על המזבח ולא סרב,
בואו וראו את הגדול הולך אחר אחיו הקטן לקבל מיתה..
כיון שעלו נפתחה להם מערה ומצאו שם מיטה מעשה שמיים,
מיד ירדה שכינה ונשקתו".
נסתלק שמואל, נסתלק עמיחי, נסתלק יוני. הנר שלך מאיר עדיין דולק.
לפני כמה זמן נגלתה אלי בחלום, באת והלכת, נגעת. נגעת חזק בליבי. שהקצתי משנתי, נצטרכתי לכתוב את אלו המילים:
מתי נתקרב
תגיש צלוחיות של אהבה
פרפרי לבך יזעזעו דודים
מתי תבוא אלי, לא בחלומות
תלחש לי סודות של רגעים
אולמות נפתחים, שערים נסגרים
מתי אריות ישאגו
רעמותיהן יתנופפו ברוח העולה
צריחות של שלום מתגפפות עם שלמות שלא צולחת
מתי נתנשק
על הר עם מיטה מול הארץ המובטחת
הוי עמיחי
