מאת: אורי שרעבי

תאריך: י"ז אלול תשס"ו – אזכרה לאחר גילוי המצבה

פרידה מחבר

אמרת: 'זה רצוני ברכוני… אני רוצה להלחם'

עמיחי,

צר לי עליך אחי, נעמת לנו מאד, נפלאה אהבתך מאהבת נשים.

בחודש ניסן האחרון ישבנו לארוחה בכפר עציון ודיברנו על עתידנו על חלומותינו ושאיפותינו, הקמת ישוב, ותחיית התורה הגואלת. אביגדור חילק תפקידים לכל אחד ואתה קבלת את תפקידך הכל-כך צפוי, איש החזון. אתה הצעת על פגישה קבועה ומחייבת כל ראש חודש אצל מישהו אחר וביחד נלמד סוגיה בתנ"ך.

עשר שנים אנחנו ביחד, מכיתה ט' ועד היום. עשר שנים של חיים והתבגרות, של דברים שמחים ודברים עצובים, של מסעות וטיולים מהרי אילת ועד נחלי הצפון, ובהרי השומרון, אדמה שכה אהבת, עד שיום אחד באת ובשורה בפיך כי קנית שלושה עצי זית, יש לי אדמה בשומרון אמרת. ביקרת בכל הארץ, בהרים ובגבעות בנחלים ובעמקים בערים ובישובים. ובירושלים, ירושלים שכה אהבת, ברחובותיה, בסמטאותיה ובמבואותיה והכל מתוך התחברות. התחברות למקום, לקרקע, להיסטוריה ולמורשת. נגעת בכל הסובב אותך שם. היית מסתובב בירושלים ומשוחח עם זקנים, שואל אותם על המקום ועל החיים ומתחבר איתם. היית תופס ילד "הי ילד, תגיד מה נשמע?"

רק לפני כמה חודשים, באנו לבקר אותך, על גבול הלבנון לאחר שהיית עם חייליך במארב כמה ימים. כמובן נתת סקירה והסברים על המקום, על המצב הביטחוני הרגיש מאז הבריחה מדרום לבנון, צפון הגליל שלנו, הראת לנו את מוצבי החיזבאללה, אף הצעת לנו לעשות 'כיבוש' במקום. היה שם באזור רכוש שצה"ל זרק והצעת לנו לקחת את זה לגבעה שנקים.

עמיחי, בשיעור א' בישיבה, במרכז הרב, למדנו חברותא, סדר בוקר, ואנחנו הרי רק יצאנו מהישל"צ לפני כמה ימים, לוקח זמן להסתגל לכך, לעבור מחיי השובבות לחיי הישיבה, ישיבה רצינית, ואמרת לי אני רוצה לדעת ללמוד, איך לומדים, אמרתי לך אנחנו לומדים. אמרת לי: זה לא מספיק טוב, צריך יותר בעוצמה, יותר הבנה והתמדה ורצית יותר ויותר כל-כך איש אמת היית.

לאחר כמה חודשים אמרת ואו, איזה זיכוך עברנו, איזו תקופה מלאת עוצמות שינויים והתפתחות, בהחלט לא קלים חיי ישיבה ולא קל ללמוד כל היום ממש, ואתה החלטת ללכת למרכז, אז למדת! למדת באמת. בימי רביעי היינו הולכים לשיעור של הרב ויס באורות הקודש, וכל הזמן אמרת, מה שמחזיק אותי מתחילת השבוע, זה שאני יודע שביום רביעי יש את השיעור באורות הקודש, 'יום רביעי הגדול' כך קראת לו, ואתה אחרי השיעור היית יוצא, כולך זורח ומואר כאילו זה עתה התנבאת.

ובשיעור ב', הוכינו חזק, רק ילדים היינו, ילדים שרוצים לחיות וליהנות. ושמואל נפל בג'נין ואתה היית כל-כך קרוב, כל-כך ילד, כל-כך תמים. ופתאום החיים לא כמו שהיו, הכל השתנה. לאחר מספר חודשים של התאוששות מההלם, העצב העמוק שנשאת בתוכך, הובלת אותנו בחזונך להנציח את שמואל. הקמנו עמותה, ואתה היית יו"ר העמותה, ואמרת עזבו אני לא הראש ולא הסכמנו, אתה הראש שלנו, אתה היו"ר עמיחי. דובר על גינה בישוב כדים, ולאחר מכן הצעת מוזיאון בכדים, הלכת ליד בן צבי וקראת חומר על ההיסטוריה היהודית של ג'נין ואספת חומר וצברת דפים ועוד דפים, וסימנת את הדברים החשובים. אחרי זמן מה, אמרת לנו: הולכים להוציא ספר, ולמדנו, וחקרנו, וראיינו, ותיעדנו, וביקרנו בארכיונים, ובספריות, ונסענו לכדים וגנים עד אשר יצא הספר, כמה שמחת ביצירה הזאת, ברעיון המקורי הזה שכל-כך היה אתה, ודיברנו על התיישבות שם. כמה שמחת על הקשר בין עין-גנים לירושלים, מצאת ששער-גינת בחומות ירושלים הוא כנגד ג'נין כמו שער יפו ושכם, והתלהבת, אור היה בעיניך שראית את זה חקוק בספר.

ובשיעור ג' התגייסת בעקבות שמואל, לגולני 51, כמו שרצית, והייתה מפקד וקצין שכולם אהבו וכמו בסניף במוסררה דאגת להם כמו לילדיך, עשית שיחות אישיות והיה לך חשוב לדעת מה מצבו של כל אחד, אולי צריך עזרה בבית? פעם אחת, שאלתי אותך, עמיחי, יש לך חיילים איך אתה איתם, אתה לא בן-אדם קשוח??? אמרת לי שיש פעמים שאתה צועק עליהם ומיד אח"כ נכנס לחדר ומתפוצץ מצחוק, כזה הייתה איש עדין ומחנך, איש הרוח האוחז בידו חרב ולא מוותר על חזונו. ידעת להתמודד עם המערכת הצבאית כמו איש אמת, אף אחד לא יכל עליך.

לפני הבחירות האחרונות, דיברת איתנו בכאב על נטישת הדרך, של רבים כל-כך, וקרובים כל-כך, ועל המחויבות המוחלטת למרות זאת, לעשות ולהשתדל וכך עשינו. מיד אחרי הבחירות, באת עם רוח חדשה ואמרת שיש לך בשבילנו פרויקט לאומי חדש (הרצת אישיות לראשות הממשלה). הקשנו, שאלנו ואתה פתרת, 'זאת לא בעיה, ליד אישיות מאירה וגדולה אין סיכוי לצללים למיניהם", צדקת עמיחי, ליד אישיות מאירה וגדולה אין סיכוי לצללים למיניהם.

בשבת חתן של יאיר, לפני כחצי שנה, הכרחת אותנו לברך אותך לאחר שהחלטת לחזור לצבא, אמרת: 'זה רצוני ברכוני', ואמרנו לך עמיחי, עזוב הם לא רוצים אותך! בא נלך ונבנה את החלום שלנו ביחד ואמרת אני רוצה להלחם. ונלחמת בגבורה ובאומץ על האדמה שכה אהבת, ההר הטוב הזה והלבנון. כמה טוב היית וכמה טובה הארץ לך.

עמיחי נשבעים אנו לחזונך. עד המקום בו יפול האחרון עד שם נגיע.