מאת: הרב ירחמיאל וייס
תאריך: ב' אב תשס"ו
"מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחביה"
"מן המיצר קראתי י-ה" מתוך הכאב, מתוך הגבוליות, מתוך המיצרים, מתוך הרצון לגאולה, מתוך רצון לשלום, אנחנו קוראים לי-ה .והוא עונה לנו במרחב, בגודל כזה שהוא מעבר ליכולות שלנו להבין, בגובה כזה שהוא מעבר ליכולות שלנו לעכל – "מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחביה"! בעמיחי!
זה התשובה שלו, וגם היא כל כך מורכבת ורחב. היש את העמיחי שהוא באמת במרחבים, ויש את המשפחה, את המרחביה, את הכאב, את האובדן, את החסר.
"מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחביה", באמת התהייה שלנו אל מול הגודל האלוקי, אל מול הדין הגדול, אל מול יושר משפטו של הקב"ה היא מעבר ליכולת להבין, לעכל ולקבל. כשנוכל להיות במרחבים האינסופיים, לצאת מהמיצרים שלנו. נוכל גם להבין את הדברים האלה.
"הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא", כשמצליחים להגיע לגובה של תמימות פועלו – מבינים את המשפט שלו, ואנחנו מבחינה זו מקבלים את התשובה מהמרחב, מהגודל, אבל הוא ענה לנו כאן ועכשיו! במרחביה הפרטי שלנו! בעמיחי המתוק!
חמד בחורים .איזו שלימות, איזה יושר, איזו שמחה, איזו נפלאות של אישיות.
והתשובה שם היא באמת במרחב. עמיחי במקום של הרוגי מלכות שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם, עמיחי נמצא במקום שאין טומאה של מוות, שהמוות הוא תגבורת של חיים ותעצומתם. כולו חיים, כולו שלמות, כולו זיו נהרה, אבל יש במרחביה שלנו פה במשפחה, במשפחה הקרובה, במרחב המשפחה, בחברים, בישיבה, בישוב.
כל כך כואב, כל כך חסר, כל כך, כל כך קשה לעכל את זה.
"הוא אשר אמר ד' בקרובי אקדש ועל כל פני העם אכבד וידום אהרון". שמעתי בשם רבי שמחה בונים מפשיסחא: בקרובי – בקרבתו של הקב"ה. במקום שעמיחי נמצא הכל בחינת אקדש, הכל בחינה של טוב, אבל על פני כל העם זה שווער (זה כבד), זה כואב, כל כך כואב, כל כך כואב כל כך לא מובן.
אוי עמיחי! אנחנו ביקשנו מהקב"ה שיעזור לנו, ופנינו מן המיצר, והוא הביא לנו קורבן, קורבן כפרה קשה יקר, קשה לתמוה על הקב"ה, לנסות לבחור לעצמו איזה קורבן – יותר טוב ממך קשה למצוא. כשמחפשים יושר, שמחפשים חיוניות, שמחפשים שלמות – מי כמוך.
קודם הזכיר פה הרב אלבוים את החיוך של עמיחי, אתמול אמרתי לאבא: בדרך כלל אומרים ככה על נפטרים צעירים ש'החיוך היה נסוך על פניו', זה ככה כמעט נעשה כשגרה, ואמרתי: אצל עמיחי היה קודם חיוך ואח"כ היה פרצוף. היה בו איזה מין חיוך מכל מיני מרחבים, היה בו איזה יושר פנימי, משהו מיוחד במינו – גם כלפי עצמו וגם כלפי הסובב, איזה מין מלאות שלמה כזאת שמתוכה הוא חייך, הוא היה מין שלם כזה, שלם עם עצמו, היה בו מין חיוך מהתביעות שהוא תבע מכולם ומהעדינות הפנימית שלו. היא היתה במבוכה בשעה שהיה תובע את זה, הוא היה שואל שאלות, הוא היה מעיר הערות, מבין לפעמים שהן קשות להבנה והן מעיקות, הוא היה מחייך מתוך מבוכה, משתתף איתך בצער של השאלה שהוא שואל אותך מתוך שהוא לא יכול לעצור את עצמו מלשאול – בגלל היושר העמוק הזה שלו.
אני זוכר שהייתי עונה לו תשובות – לפעמים היה מחייך וצוחק מתוך שמחה של עומק הבנה, כזאת שלמות שזכה להבין משהו, אבל גם שהוא לא הבין היה מחייך שהוא הבין שעד כאן הגבול שלו, והוא אמר: טוב זה לא לעכשיו, זה לפעם אחרת – אני עכשיו לא מבין. אבל עם חיוך כזה של שלמות, היה בו טוב לב, היה בו רוחב לב, היה בו יחד, היתה בו שאיפה של רצון לגדול באמת, מתוך מלאות של יושר, של רצון להיות ישר עם עצמו בכל מה שהוא עושה, להבין את כל מה שהוא עושה, הוא למד תורה בכזאת שאיפת שלימות פנימית, לא בגלל שצריכים להגיד את זה ולא בגלל שצריכים, אלא בגלל שצריכים עכשיו ללמוד ולהבין את זה בגלל שהדברים האלה חסרי הבנה וצריכים להגיע אליהם.
איזה מותק, איזה שלמות, איזה חורבן, איזה כאב, קורבן כפרה כזה יקר, כזה גדול.
עמיחי, לא יודע אם מותר לספר את זה, הוא עשה את זה בלי רעש, בצנעה. לפני שנה – על רקע כל מה שעברנו בשנה שעברה, עמיחי היה סג"מ צעיר, כתב מכתב לרמטכ"ל, מכתב אישי, נודע לי לאחר הרבה זמן שאלתי אותו איפה הוא בצבא, הוא אמר לי שהוא עכשיו מושעה, ביקשתי שיספר קצת מה הסיפור. הוא סיפר ששלח מכתב לרמטכ"ל בו הוא כאב בכאב איום ונורא את הבעיה המוסרית שמכניסים אותו אליה דרך הצבא, לעקור יהודים מהגבולות שלהם, הדברים יהיו פה עדים, לא נכנס לפרטים מה שהיה כשהוא חזר לצבא לתפקיד.
אבל עמיחי כמו שידעת לכתוב מכתב לרמטכ"ל, מתוך היושר שלך והבינו בסוף שאי אפשר לסרב לך בגלל היושר, תתבע למעלה מן המיצר קרא י-ה ביושר! תצדק לנו את הדין! תביא לנו רחמים! תביא לנו שלמות! תדאג שתהיה הקורבן אחרון של כולנו. ו"יבולע המוות לנצח וימחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר".
לך בשלום מתוק שלנו, חמוד שלנו, חייכן שלנו, תהיה מליץ יושר לכולנו.
כתוב בפסוק "וידום אהרון", שזה קבלת הדין. אני עומד המום מול המשפחה, מול יכולת הספיגה שלה, יכולת קבלת הדין, תעזור להם שיוכלו להמשיך אם זה שבאמת יהיה להם כח להמשיך עם כל הדברים, מתוך השלמות שלך, מתוך היושר שלך, מתוך החסד שלך, מתוך המסירות שלך, מתוך האמת שלך תוכל לתבוע הרבה דברים. תהיה מליץ יושר לכולנו.
