מאת: רועי ענתבי
תאריך: 12 ביולי 2009
גלי צה"ל ראיון עם האח אליעזר
"הוא היה שמח לראות אותי חייל"
צילום ארכיון: דו"צ
עדכון אחרון: 13:38 , 12/07/2009
"אני זוכר בתור ילד את אחי הגדול חוזר הביתה, את הכבוד וההערכה", מספר אליעזר מרחביה, שאחיו, עמיחי, נפל בבינת ג'בל בקיץ 2006 כששירת כקצין בגולני. שלוש שנים מאז המלחמה ההיא, ואליעזר התגייס לאותה החטיבה: "יש לה פינה חמה במשפחה".
אליעזר מרחביה בדיוק סיים את התיכון כשאחיו הגדול עמיחי, קצין בחטיבת גולני, הוקפץ ללחימה בלבנון בקיץ 2006. המפקד המוערך בגדוד 51 הוביל צוות לוחמים בקרב העקוב מדם בבינת ג'ביל, ב-26 ביולי. עמיחי , אז רק בן 24, נהרג מפיצוץ רימון כשהסתער עם חייליו על מארב של חיזבאללה.
רק שבועיים לפני האסון הוא ראה את אחיו הגדול בביתם שביישוב עלי, וסיפר לו שהחליט להישאר בישיבה שנתיים נוספות – ורק אחר כך יתגייס. "אני זוכר בתור ילד צעיר את אחי הגדול חוזר הביתה, עם כל הדברים שיש בצבא", מספר אליעזר, "כשיש לך אח חייל, יש לך אליו כבוד והרבה הערכה".
סגן עמיחי מרחביה ז"ל
השבוע פגשנו את אליעזר בשטח אש בצפון באמצע תרגילי ההכשרה שלו, מותש אבל מלא במוטיבציה. לפני ארבעה חודשים הוא לבש את המדים לראשונה ותלה על הכתף את הסמל שכל כך מזוהה עבורו עם אחיו – עץ הזית של חטיבת גולני.
"הייתי מאוד קרוב אליו, והפרק הצבאי היה מאוד קרוב אליו", סיפר לנו, "בטח הוא שמח שאני עושה את זה בצורה כזאת. חטיבת גולני זה משהו מיוחד, יש לה פינה חמה במשפחה".
"זאת הרגשה של תרומה"
טוראי מרחביה השתבץ, לאחר הגיוס, בסיירת של גולני. "אינני רוצה ללכת בדיוק במסלול של אחי" הוא מסביר כשנשאל מדוע לא התעקש לשרת כמוהו דווקא בגדוד 51. שלוש שנים עברו מאז נפל עמיחי ועכשיו, עם הגיוס של אליעזר, הזכרונות מתעוררים לחיים: השבתות הקצובות בבית, גיהוץ המדים, קיפול החולצות הלבנות. ומעל הכל הפרידה השבועית מהגולנצ'יק הגבוה והבלונדיני שיוצא לבסיס. "אחי מאוד אהב לעבוד עם אנשים, ואהב את המרקם האנושי של החטיבה", הוא נזכר, "מה שאני עושה עכשיו נותן לי הרגשה טובה, הרגשה של תרומה, שאתה חלק מדבר גדול ועושה משהו נכון למען המדינה".
