מאת: עשהאל לובוצקי
עשהאל לובוצקי
מן המדבר והלבנון
מכתב זיכרון לעמיחי מרחביה
(מתוך ספרו של עשהאל לובוצקי (עמודים 213 – 217) )
עמיחי. חבר נפש שלא אשכח לעולם. דמותך נחקקה בתודעתי: צניעות, דבקות באמת, אהבת תורה, חשיבה מקורית ומעמיקה, ותעצומות נפש, אוהב העם והארץ, חבר אמת, לוחם ומפקד נערץ . חיוך כובש מעומק הלב נפרש על פניך, ואין מי שיעמוד בקסם אישיותך ובטוהר מידותך.
כל אלו אמת, ובכל אחד מהם בא לידי ביטוי משהו מאישיותך, אך אין בהם די. אין הפרטים מצליחים להעביר את המכלול. בעשרים וארבע שנות חייך שילבת, בדרכך הייחודית, תורה עם דרך ארץ. "עֲדִינו הָעֵצְנִי" כבר נאמר עליך. עדין כתולעת ביחסך לבריות ובאהבה לחייליך, קשה כעץ באמונה ובאיתנות כנגד הקמים עלינו. עמיחי, נפלת בראש חייליך במלחמה על הארץ שכה אהבת. קידשת שם שמים ברבים, וכמה הולמים אותך דברי הרמב"ם במשנה תורה הלכות יסודי התורה (פרק ה' הלכה ד'): "…הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵׁם בָּרַבִּים, כְּדָנִיּאֵל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וּכְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו;
ְואֵלּוּ הֵם הֲרוּגֵי מַלְכוּת, שְׁאֵין מַעֲלָה עַל מַעֲלָתָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמָר 'כִּי-עָלֶיךָ, הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה' (תהילים מ"ד,כ"ג), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמָר "אִסְפוּ-לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי-זָבַח' (תהילים נ',ה')."
היכרותנו החלה בטירונות גולני במחנה פלס. התגייסנו בחודש מרץ 2003 למחלקת בני ישיבות בגדוד 51. רוב החיילים הגיעו לטירונות בקבוצות מהישיבות, ואף שהגעת לבדך מישיבת קדומים, תוך ימים מספר הפכת מעורה בכל המתרחש במחלקה. היית ראש וראשון למתנדבים במחלקה, החל בתורנויות ושמירות, וכלה בנתינת כתף תחת האלונקה או מוכנות להישאר בשבת בבסיס במקום חבר.
מעולם לא חשכת את שבט לשונך גם ממפקדי המחלקה, ועם זאת, דברי הביקורת נאמרו תמיד בחיוך ובנועם, ובדרך כלל התלוותה להם הצעה לשיפור. במקרים רבים הייתה זו ביקורת עצמית, ותמיד דרשת מעצמך לא פחות משדרשת מאחרים, ולפיכך התקבלו דבריך באהדה.
חלק מעמדות השמירה היו זוגיות. תמיד שמחתי להיות בן זוגך. כך ציפו לי שעתיים ויותר של שיחות על מגוון נושאים מרתקים: חיי הישיבה אל מול הצבא, מצב הנוער הדתי לאומי, כיצד צריך צבא יהודי להיראות, מה אפשר לשפר בפלוגה, איך מחזקים את ההתיישבות, חידוש תורני שלמדנו ועוד… כל נושא שעלה התפתח לדיון מעניין, והיתה לך היכולת להעניק תובנות חדשות בכל נושא. תמיד ציפיתי לשמוע תובנות אלו. הן נבעו גם מידע רחב, תורני וכללי, וגם מחשיבה מעמיקה ומקורית. היתה לך היכולת לנתח אירוע או תופעה בהקשרים רחבים יותר, יכולת לדאות במחשבתך מעבר לגלוי ולברור.
במחלקת בני"ש קיימת לעתים נטייה להסתגר ולא להיפתח לשאר חיילי הפלוגה, אך אתה ראית חשיבות גדולה ברכישת חברים מהפלוגה, וסייעת רבות להשכנת שלום בין החיילים. היית רגוע ושלֵו, וכאשר נתקלנו בקשיים תמיד היית אתה זה שדאג להכניס את הדברים לפרופורציות הראויות. בסוף האימון מתקדם נבחרת, לא במפתיע, לחייל מצטיין מחלקתי.
עלינו לקו עוטף רמאללה. למעשה קיבלנו דירות בישוב עלי, מרחק קצר מבית משפחתך. הזמנת אותנו חיילי המחלקה תכופות לביקורים בבית הוריך ולארוחות שבת. לפני אחת המשימות ישבנו בחדר התדריכים בהמתנה ממושכת לתדריך מהמ"מ. לפתע נעמדת ונתת סקירה קצרה על חבל ארץ בנימין. אוהב הארץ היה עמיחי, והוא ניסה להדביק את כולנו באהבתך זו.
שבוע לאחר שעלינו לקו, קיבלנו שנינו משימה לפקד על סיור בגזרה. עשינו בינינו סבבים של שמונה שעות בכל משמרת. בעלייה למשמרת, הקפדת לתת לי "משימות" למשמרת שלי: נקודות בשטח שאני חייב לבדוק מקרוב, תצפיות מרהיבות שאסור לפספס, יישובים בגזרה שחייבים לבקר ועוד… הכרת כל פינה במרחב, והצלחת להדביק אותנו בהתלהבותך.
יצאנו יחד לקורס מכ"ים מוקדם. גם שם היית אהוב על כל הסובבים. הכול ראו בו סמל ודמות, איש גולני, שורשי, מאמין, ציוני אמיתי. יצאת לתקופת לימודים בישיבת עכו ולאחריה נתמנה למפקד כיתת טירונים במחזור אוגוסט 04. משם נסללה דרכך לקורס הקצינים.
בתום הקורס שובצת לפקד על מחלקה בבא"ח גולני ברגבים, במחזור אוגוסט 2005. כאשר הגעתי להכנת סגל המפקדים של טירונות גיוס נובמבר 2005, היית בבא"ח רגבים בסוף הטירונות, שוחחנו משך שעות ארוכות, וזכיתי ללמוד מניסיונך. סיפרת לי על הזכות שנפלה בחלקך, כך חשת, להשפיע על אנשים, על דילמות אנושיות ועל צורת הפיקוד שנקטת. הסברת לי כיצד מתמקדים בעיקר ולא נתפסים לטפל, וגם כאן, כמובן היתה לך ביקורת על תכנים מסוימים ועל חובות המוכתבות מלמעלה, מה שלא מנע ממך מעולם לבצע את המוטל עליך על הצד הטוב ביותר.
באחד הימים קראת לי, וסיפרת על המכתב ששלחת לרמטכ"ל, מכתב שבו הבעת את מחאתך נגד ביצוע ההתנתקות בידי חיילי צה"ל ועל התפתחות הפרשה. התייעצת איתי כיצד עליך לנהוג. לאחר העלאת אפשרויות פעולה ודיון בתוכן המכתב, שאלתי אותו מה היתה מטרת המכתב, הרי ודאי שאין בכוחו של מכתב בודד לרמטכ"ל לשנות את הגזירה, ואילו המהלך עלול למנוע ממנו לבצע את מה שתמיד ראית כייעודך. ואז ענית לי תשובה שיש בכוחה ללמד הרבה על דרכך: "יש מצבים בחיים שבהם צריך לומר את האמת בקול רם, לנופף בה, בלי לעשות חשבונות, בלי להסתכל אחורה או קדימה, כיוון שזו היא האמת, והאמת גדולה יותר מכל שיקול אחר".
בקיץ הוקפצנו לצפון רצועת עזה. שהינו זמן רב בזיקים ושם היה לנו זמן רב זה עם זה. שוב מצאנו זמן לשוחח ולדון בנושאים שכל כך העסיקו אותך, ואני כרגיל שמחתי לחלוק איתך את מחשבותי. עלינו לצפון למבצע "קורי פלדה" בעיירה בינת ג'ביל. שם המבצע נגזר מנאום "קורי העכביש" המפורסם של נסראללה, שאותו נשא בעיירה.
לאחר הנסיגה של צה"ל מלבנון בשנת 2000. התיאוריה של נסראללה גרסה כי העורף הישראלי חלש מכדי לעמוד במאבק נוסף. העם הישראלי עייף ממלחמות וממאבקים. הנחישות של הלוחמים הוכיחה אחרת. העוצמה והגבורה בקרבות הקשים בדרום לבנון הוכיחה כי עם ישראל חזק ואיתן. עמיחי, נפלת בראש חייליך כאשר הובלת הסתערות לעבר מחבלים. אש נפתחה על מחלקת החוד שעליה פיקדת, ואתה בקור רוח יצאת עם חייליך באיגוף לעבר המחבלים. היה זה קרב הרואי בבינת ג'ביל, שבואיבדנו בגדוד שמונה אחים לנשק. משפחתך, משפחת מרחביה, בעמידתה האיתנה, מראה לכולנו אמונה ושלמות הדרך מהן. על אף הקושי האישי, משפחתך, מחלוצי גוש אמונים ועלי, ממשיכה קדימה ובזקיפות קומה.
מפגשי איתך,עמיחי, בלבנון היה כאשר אתה נטול רוח חיים. חילצנו את חללי הגדוד ב"מסע הלוויה" לעבר גבול מדינת ישראל. נפרדנו מגופך, אולם רוחך ממשיכה לפעם בכל מי שהכירך. אנו שואבים כוח מזיכרון דמותך, ומאמינים שנכונו לנו אתגרים נוספים, אך יכול נוכל להם ומן השמים יסייעון.
יהי זכרך ברוך!
