מאת: הרב יסי שטרן
תאריך: א' אב תשס"ט
התבוננות בדמותו של עמיחי, דרך התבוננות במזלו של חודש אב, מלמדת מהי גבורה אמיתית, הנובעת מתוך אהבה וחסד.
המשנה קובעת כי משנכנס אב ממעטים בשמחה, ונדמה כי יש זמנים שאין צורך לצוות על כך – הדבר נעשה ממילא. לפני שלוש שנים, בעיצומה של מלחמת לבנון השניה, איבדנו רע וידיד – תלמיד מיוחד במינו שזכינו שלמד בבית מדרשנו זמן מה. האבל הפרטי התערבב לו עם האבל הלאומי של האבלות על החורבן עם כניסתו של חודש אב. הביטוי רב העוצמה על 'הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם', צץ ועולה ומקבל משנה תוקף ומשמעות חדשה.
נבקש להעלות משהו מדיוקנו של עמיחי הי"ד דרך התבוננות במזלו של חודש אב – האריה.
מובא בפסיקתא דרב כהנא:
א"ר אבון עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל. עלה אריה – זה נבוכדנאצר הרשע דכתיב ביה: "עלה אריה מסובכו[1]", במזל אריה – "בחדש החמישי[2]", והחריב אריאל – "הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד[3]", על מנת שיבא אריה במזל אריה ויבנה אריאל. יבא אריה – זה הקב"ה דכתיב ביה "אריה שאג מי לא ירא[4]" במזל אריה – "והפכתי אבלם לששון[5]", ויבנה אריאל – "בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס[6]".
מה מסמל האריה? נדמה כי בנושא זה יש הבדל גדול בין ההתבוננות של עולם הנגלה ועולם הנסתר. בנגלה האריה מבטא את מידת הגבורה – מלך החיות, אמיץ ורב כח. ההלכה הראשונה בשו"ע[7] היא "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר". האריה מבטא את אומץ הלב, את כיבוש היצר והרצונות הפרטיים למען מטרה נעלה, ההתגברות על הפחד והמוכנות להסתער בעת הצורך – "עם כלביא יקום וכארי יתנשא".
לעומת העוצמה הגלויה והמלכותית של האריה המתנשא, רואה בו הנסתר דווקא אב טיפוס של מידת החסד. הגמרא ברכות[8] מתארת הגמ' את המשמרות שיש ברקיע ומסיימת:
..ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי …
הרב בעין אי"ה שם מבאר שד' המשמרות הם כנגד ד' החיות שראה הנביא יחזקאל במרכבה. במערכת זו של ד' החיות במרכבה, האריה הוא מהימין אשר הוא עמוד החסד. באיזה אופן קשור האריה לחסד? טרם נבאר את טיבו הפנימי של האריה, נציין שר"ח אב הוא יום הסתלקותו של איש החסד – אהרון הכהן הגדול, "תומיך ואורך לאיש חסידך[9]", ועל כן יש לעמוד ולברר את עניינו של אהרון לחודש אב.
אהרון הכהן הוא איש החסד אוהב שלום ורודף שלום, המשכין שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו. כאשר מסתלק אהרון הכהן היינו מצפים שמה שהעולם יחסר, ומה שיתרועע בעולם הם עניינים של שלום בית וכדו', אולם מה שקרה ביום הסתלקותו הוא שעם ישראל יצא למלחמה ובפעם ראשונה הצליחו האויבים לשבות ממנו שבי. ביום פטירת אהרון הסתלקו ענני הכבוד, ובלשוננו, נשחק כח ההרתעה של עם ישראל. מה לו לאיש החסד, שבהעדרו נסדק כח ההרתעה הישראלי?
איש החסד האמיתי הוא איש אהבת האמת והיושר ללא משוא פנים. אוהב היה את עם ישראל, אהבת נפש שלא תלויה בדבר, וכך גם אהבתו לארץ ישראל, ומעל לכל אוהב את השי"ת ותורתו. מכח אהבת האמת ואהבת ישראל נוצר כח ההרתעה והגבורה של עם ישראל אשר לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. גבורת האריה היא התעצמות של מידת החסד שבו. הוא איננו השור אשר כוונתו להזיק – גינוני מלכות יש בו, ועוצמתו וגבורתו הם למען השלטת הסדר והיושר האמיתי.
כזה היה עמיחי מרחביה. כל אישיותו מלאה היתה אהבה לעם ישראל חי, ולמרחב י'ה, למרחבי ארץ ישראל שעיני ה' בה מראשית השנה ועד אחריתה. רק איש של אהבה עצומה לעם והארץ יכול לכתוב באופן כ"כ נועז לרמטכ"ל על תדהמתו מכך שהצבא שותף לעקירת ישובים מחבל גוש קטיף, למרות המחיר האישי שידע שישלם. ההתעקשות על האחיזה בארץ באה מאותו המקום של הדאגה ואהבת החבר אשר נפל, ולהנצחתו בספר שכתב. החיוך האצילי מלא הענווה והרוך, הם עצמם מקור העוצמה והנחישות להסתער ביום פקודה ולהוכיח שהאהבה הזו נקיה וטהורה, לא תלויה בדבר – אפילו לא בקיום האישי.
נראה כי ראוי להזכיר עוד שני אריות השייכים לעניין. אחד מהם הוא בית המקדש שהוא אריה של אש והשני הוא האר"י הקדוש שיום עליתו למתיבתא דרקיע חל בחמישי באב.
הוזכר לעיל המדרש: "עלה אריה בחודש אריה והחריב אריאל". בית המקדש נקרא אריה, המשמעות הפשוטה היא שיש דמיון בצורתו החיצונית לאריה. מבנהו הפיזי של בית המקדש היה כאריה – רחב מלמטה וצר כלפי מעלה, וגם האש הרבוצה על המזבח נראתה כארי. אולם יש עוד אריה הקשור לבית המקדש.
הגמרא במסכת סנהדרין [10] מספרת שישראל ביקשו להעלים את יצר העבודה זרה, ויצא פתק מן השמים בו היה כתוב אמת, שהסכים הקב"ה על ידם, ואז יצא גור אריה של אש מבית קודש הקדשים. האמנם מקומו של יצר עבודה זרה בתוך קודש הקודשים? מסתבר שכן. יצר העבודה זרה הוא הקליפה של יצר הקירבה הקיומית אל השי"ת, ביטוי שלילי לרצון לקשר ושייכות אל הקודש. בהעדר גור האריה של אש בתוך קודש הקודשים נעדרת המשיכה הטבעית והישרה אל ה', וממילא גם יצר העבודה זרה נעלם. נראה כי זוהי משמעות סיום הגמרא בברכות האומרת שעל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי – הארי של אש המחכה לחזור לבניין אריאל. האהבה הטוטאלית, הנקיה והטהור, נובעת מתוך הקירבה אל הקודש, ומתבטאת בדמותו של האריה. בחסידות מובא שחודש אב הוא ההתחלה הנסתרת של תהליך התשובה, בסוד מזלו, האריה: "אריה ישאג מי לא ירא" ר"ת: אלול, ר"ה, יוה"כ, הושענא רבה. האריה כבר שואג בהעלם באב, אך קולו ישמע רק בימים הנוראים דרך קול השופר.
האריה האחרון הקשור לחודש אב הוא בבחינת "ארי עלה מבבל" – האר"י הקדוש, שכאמור, יום הסתלקותו הוא בנקודה האמצעית של תשעת הימים. נראה כי אף שלא ניתן לעמוד עד תום על סודו וקדושתו, אך במבחן המציאות אנו עדים שהאלוקי האר"י ז"ל החייה והופיע את תורת הקבלה והנסתר בדורות האחרונים. התחדשות תנועת הסוד והתפשטותה הם חלק מהותי מראשית צמיחת גאולתנו. בעלי הסוד – "נשמת התורה" – הפיחו את הכיסופים להחזרת השראת השכינה בארץ, הם ראשוני המתנגדים להשלמה עם הגלות היבשה, וראשוני החלוצים לייסד מחדש את ממלכת ה' לתיקון עולם במלכות שדי. ההתעסקות בנשמת התורה, כל אחד על פי התאמתו והכנתו, ודאי ראויה היא לכונן את אותו החסד המתעצם של האריה שבקדושה, האהבה הלוהטת לקרבת אלוקים ותיקון העולם מכוחו.
הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם – תהא זו הנשמה מופת לכולנו להתחזק כארי, כאנשי האהבה האמיתית המתעצמת לגבורה עילאית, להפוך את הימים הללו של חודש ה"אריה" לימים של ששון ושמחה בבניין אריאל, ובבנין ירושלים נתנחם.
[1] ירמיהו ד, ז.
[2] שם א ג.
[3] ישעיה כט א.
[4] עמוס ג ח.
[5] ירמיה לא יג.
[6] תהלים קמז, ב.
[7] או"ח א, א.
[8] ג, א.
[9] דברים לג, ח.
[10] סד, א.
