מאת: הוצאת ראובן מס, עורך ראשי ד"ר עשהאל אבלמן
פלוגה ג' של גדוד 51 בקרב בינת ג'בל
א' באב תשס"ו, עשרים ושישה ביולי 2006
כל מלחמה והסמלים המיוחדים שלה, הקרב הקשה של לוחמי גולני בבינת ג'בל הוא מסיפורי הגבורה הבולטים במלחמת לבנון השנייה.
ביום רביעי, 19 ביולי, שבוע לאחר התקפת חיזבאללה שהחלה את מלחמת לבנון השנייה, לאחר שההפצצות המסיביות מהאוויר והירי הארטילרי לא השיגו את מטרתם, הוזנקה חטיבת גולני לגבול הצפון. מיום 25 ביוני 2006, בעקבות ההתקפה בכרם שלום שנהרגו בה סגן חנן ברק וסמ"ר פאבל פלוצקר ונחטף גלעד שליט, פעלה החטיבה כשלושה שבועות בצפון רצועת עזה. בשבת בצהריים, לאחר שלושה ימי אימונים והכנות לקראת מתאר לחימה בלבנון, קיבל מפקד החטיבה פקודה להצטרף למבצע האוגדתי המתוכנן בבינת ג'בל. בפיקוד הבכיר נעדרה באותה עת משנה סדורה מוסכמת באשר להפעלת כוחות היבשה בצפון ואף הייתה התנגדות בדרג המדיני והצבאי העליון לעצם הרעיון של הפעלתם. כתוצאה מכך, ולמרות גבורת הלוחמים בקרב שתרמה גם רבות לרוח הלחימה, לא הצליח צה"ל כל ימי המלחמה להפסיק את הפגזת העורף, להכריע את חיזבאללה ולנצח.
תוכנית המבצע בבינת ג'בל כללה לפיתה של העיירה על ידי חטיבת גולני במזרח ועל ידי חטיבת הצנחנים במערב. חטיבה 7 מדרום יועדה לתפקידי חיפוי וחילוץ עבור הכוחות המכתרים. תוכנית הלפיתה של העיירה לא כללה ניתוק של דרך הגישה הצפונית לעיירה. היציאה למבצע הוקדמה ליום ראשון בערב, 23 ביולי, והמבצע תוכנן להימשך 48 שעות. בשעות הערב של יום ראשון יצא גדוד 51 עם שאר כוחות החטיבה ממושב אביבים בטור ארוך אל תוך אדמת לבנון. הלילה היה ליל סוף החודש העברי, לילה חשוך ללא ירח. התנועה הרגלית החלה בשטח מישורי-חקלאי ועלתה וטיפסה לאוכף שבין מארון א-ראס לג'בל כחיל. בדרכם עברו הלוחמים סמוך למבנה המכונה 'הפגודה' שבלט על קו הרכס ואובטח על ידי כוח של יחידת 'אגוז'.
בסביבות 4:30 לפנות בוקר כבר היו לוחמי גולני פרוסים בתוך מבנים שנתפסו בבינת ג'בל ושלטו באש על המרחב המזרחי של העיירה. חטיבת הצנחנים שתכננה להתקדם באותו הזמן התעכבה ונעצרה בהוראת אלוף הפיקוד. כך ארע שביום שני בבוקר רק זרוע הלפיתה המזרחית של בינת ג'בל, זו של גולני, יצאה לפועל. התקדמות הצנחנים התחדשה רק כאשר ירדה החשכה ביום שני בערב, 24 ביולי. המהלך האוגדתי הראשון במלחמה, שתוכנן במטכ"ל והוכתב לפיקוד צפון לביצוע, לא בוצע כמתוכנן.
ביום שני נתקלו כוחות גולני באנשי חיזבאללה והרגו כעשרים מהם. בשלב זה היה נראה שרוב תושבי העיירה ברחו ולמעשה נותרו בה רק כמה עשרות אנשי חיזבאללה הפזורים בחוליות קטנות.
ביום שלישי, 25 ביולי, בשעות אחר הצהרים, קיבלו כוחות גולני והצנחנים הנחיה להתארגן, כמתוכנן, ליציאה מהעיירה, אולם בשעות הערב המוקדמות קיבל אלוף הפיקוד הוראה ישירה מהרמטכ"ל לבטל את היציאה המתוכננת. במטות החטיבות והגדודים החליפו השמועות את הפקודות הברורות והבלבול גבר: האם כובשים את בינת ג'בל? האם מעמיקים את ההשתלטות? האם מכתרים את העיירה מצפון? בשלב זה אף לא אחד ידע לענות על השאלות.
בשעות הערב המאוחרות הורה הרמטכ"ל לאלוף פיקוד הצפון, "לכבוש את בינת ג'בל". אלוף הפיקוד לא היה שלם עם הפקודה החדשה והורה למפקד האוגדה תת אלוף גל הירש, להמשיך בדפוס הפעילות המבצעית שהתקיים ב-48 השעות הראשונות. בלשון הפקודה נאמר: "תפיסת מאחזים לאיתור חמושים ופגיעה בהם תוך יצירת חוסר ודאות בנוגע למיקום סדר הכוחות ואופן הפעלת כוחותינו". באותו ערב עדיין לא היה ברור וידוע לכוחות האם הם נשארים במבנים ששהו בהם או מתקדמים קדימה. בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר נתן מפקד האוגדה פקודה עמומה שמטרתה לא הייתה ברורה. הוא הורה על התקדמות חטיבתית קצרה לכיוון מרכז העיירה, על החלפת המבנים ששהו בהם הלוחמים ועל התמקמות למארב על פי השגרה המבצעית שהתקיימה בימים הראשונים למבצע.
גדוד 51 היה האחרון בהתקדמות המדורגת של חטיבת גולני. פלוגה א' עם המג"ד סא"ל יניב עשור נעה ראשונה והתמקמה במקומה החדש. פלוגה ג' עם הסמג"ד רס"ן רועי קליין נעה אחרונה והגיעה לנקודת הפיצול סמוך לאור ראשון. מחלקת החוד נעה ראשונה עם הסמג"ד רס"ן רועי קליין והסמ"פ אלכס שוורצמן ופניהם למבנה הראשון. מפקד המחלקה סגן עמיחי מרחביה הוביל את מחלקתו דרך מטע זיתים לעבר הכניסה האחורית למבנה. הניסיונות לפרוץ לבית, שכללו גם ירי, לא צלחו. בגלל השחר הקרב לעלות והרצון לשמור על חשאיות התקדמו שתי המחלקות הנוספות למבנים המיועדים להם.
בשעה 5:00 לפנות בוקר כשעדיין שוררת חשכה מוחלטת פתח נגביסט מחלקת החוד באש על דמות חמושה ללא קסדה שזיהה מאחור מעבר לחומה וכך החל קרב שנמשך 11 שעות רצופות.
האש שנפתחה על הכוחות התגברה ונורתה מכמה כיוונים. במהלך הקרב התברר כי במבנים שלידם חלפו הלוחמים עם שחר בדרכם ליעדם החדש היו ממוקמים עשרות אנשי חיזבאללה, ולמעלה מעשרה מהם אף הגיעו לקיר המטע מאחור והתפרסו לאורכו, אך ברגעיו הראשונים של הקרב לוחמי גולני לא ידעו זאת. הסמג"ד קליין הורה למחלקת החוד לתקוף באיגוף ימני את החוליה שזוהתה. סגן מרחביה הוביל את מחלקתו למטע הזיתים העליון, ופקודתו: "קדימה הסתער" נשמעה בקשר הפלוגתי. הכוח נתקל באויב שתפס עמדות מאחורי קיר המטע וניהל קרב מולו שבמהלכו נפגעו ונהרגו סגן עמיחי מרחביה, סמל המחלקה המצטיין שמעון דהן ואסף נמר, ששב מאוסטרליה כדי להתנדב לשרת בצה"ל. מיד אחר כך נפגעו אנושות ומתו מפצעיהם לוחמים ומפקדים נוספים:
הסמג"ד רב סרן רועי קליין, שלאחר שעמיחי נפגע נכנס למטע העליון לסייע לכוח וקפץ על רימון יד כדי להציל את פקודיו.
הסמ"פ אלכס שוורצמן, שעלה גם הוא למטע לסייע לכוח מיד לאחר שהסמג"ד נפגע קשה, נפצע וסירב להתפנות עד שאחרון הפצועים יחולץ לפניו.
עידן כהן, הקשר שנפגע קשה וחיזק את הפצועים ששכבו על ידו.
שמעון אדגה, שראה את הסמג"ד נפגע מהרימון, צעק ופרסם ברבים את מעשה גבורתו של קליין בקריאתו החוזרת ונשנית: "הוא קפץ על הרימון, הוא קפץ על הרימון". לאחר מכן נפגע אף הוא מרימון נוסף, בשעה שניסה לחלץ את הסמג"ד.
בשעה 5:25 ארגן המ"פ סרן אלון חכימה, שהיה במבנה מחלקת הפטרול, כוח חילוץ לסייע למחלקת החוד שרוב חייליה נפגעו. הכוח המחלץ יצא באיגוף שמאלי וחבר למחלקת החוד תוך התקלות וניהול אש בדרכו. בהמשך התנהלה לחימה בטווחים קצרים מול האויב שמעבר לחומה ונערכו ניסיונות חילוץ. תוך כדי הקרב, לאחר שעה וחצי של לחימה, נפגע ונהרג קלע החוד אוהד קלאוזנר, ונפצעו המ"פ חכימה, מ"מ הפטרול ועוד לוחמים רבים. בשעות הקרב הארוכות נלחמו הלוחמים בגבורה ורעות מופתיים.
יוני קמב"ץ הגדוד שחבר לפלוגה אִפשר את תחילת הסיוע האווירי, איתמר המ"פ המחליף ביחד עם לוחמים נוספים מהפלוגה וכוח הקמב"ץ שהצטרף, תפסו עמדות שולטות, השמידו את האויב וחילצו את הפצועים והחללים לתוך המבנה. כוחות הגדוד בפיקוד המג"ד סא"ל יניב עשור סייעו כל העת באש ופגעו במחבלים מסביב.
בשעות הצהרים, צוותים של החה"ן והסיירת עם לוחמים מפלוגה א' חילצו בכמה סבבים את הפצועים למסוקים. האויב נפגע והוכרע, הירי מסביב נחלש והסתיים בסביבות השעה 16:00.
בשעות הערב בחסות חשכה הוצאו שמונה גופות ההרוגים מהמתחם של פלוגה ג' ובמסע רגלי לילי הובאו בבוקר יום חמישי לגדר הגבול על יד מושב אביבים. לכוח הרגלי שהוציא את ההרוגים נלווה גם יוסף אבוטבול, לוחם מחלקת החוד שנפצע קל ברגלו, אושפז בבית החולים זיו בצפת, אך התעקש לחזור מיידית לפלוגתו. שבועיים אחר כך נהרג בתאונה מבצעית עם תאמר עאמר, גם הוא לוחם מחלקת החוד, שביטל את חופשת מחלתו והצטרף לחזק את מחלקתו שנפגעה בקרב.
בנוסף למפקדים שהובילו וניהלו את הקרב בגבורה, בלטו במיוחד הלוחמים 'הפשוטים', לוחמים שעמדו בהצלחה במבחן עליון של לחימה עיקשת, בתנאי פתיחה קשים. לוחמים שבאו מכל גווני החברה הישראלית, שהמשיכו בלחימה במשך שעות רבות ולמרות העובדה שמפקדיהם נפגעו כבר בתחילת הקרב לא פסקו מלחימתם עד הכרעת האויב וחיסול כארבעים מחייליו.
'רוח חטיבת גולני' שספגו הלוחמים הללו ממפקדיהם, ומסורת ארוכת שנים של גבורה, התנדבות, דבקות במשימה, אחוות לוחמים ורעות עד כדי חירוף נפש, פעמה בלוחמים והובילה את הקרב.
במהלך כל המלחמה שרתה בגדוד רוח ייחודית אשר הביאה להתנדבותם של לוחמים רבים מתוך הגדוד ומחוצה לו וכן לרצונם של קצינים רבים להגיע לגדוד ולגשר על פערי הפיקוד שנוצרו כתוצאה מהלחימה.
בימי המלחמה ספג הגדוד עשרה לוחמים ומפקדים הרוגים וכשלושים פצועים, אולם לאורך כל שלבי המלחמה המשיך להילחם להרוג עשרות מחבלים ולהוביל להישגים מבצעיים. שמונה-עשר הצל"שים, כולל הצל"ש היחידתי, שהוענקו ללוחמי גדוד 51 ומפקדיו, מספרים במעט על הגבורה ועל הגיבורים שהשתתפו בקרב.
