קישור לכתבה בעיתון הארץ

מאת: הארץ – רוני זינגר-חרותי ועמוס הראל

תאריך: 27/08/2006

רוני זינגר-חרותי ועמוס הראל הקרב בבינת ג'בייל

ב-12 ביולי כשנחטפו שני החיילים ושמונה נהרגו בגבול לבנון, היו חיילי גדוד 51 של גולני בעזה חלק ממבצע "גשמי קיץ", שהוכרז לאחר שנחטף החייל גלעד שליט. הם הופתעו כעשרה ימים לאחר מכן כשהוקפצו לצפון. ביום ראשון, 23 ביולי, התקבלה הפקודה – כוחות גולני ייכנסו לתוך בנת-ג'בייל בלילה. חיילי הגדוד לא הכירו את נאום "קורי העכביש" שנשא מזכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה מהעיירה, הם גם לא שמעו על התואר שקיבלה – "בירת הטרור של החיזבאללה".

את הקרב שיחזרו השבוע שלושה מלוחמי גדוד 51 של גולני: סרן אלון חכימה, מ"פ רובאית ג' וסג"מ מעוז שבתאי, מ"מ בפלוגה – שניהם מאושפזים בבית החולים רמב"ם ומתאוששים מפציעות קשות. "זה היה קרב של גבורה, לא פחות", אומר סרן איתמר כץ שלקח את הפיקוד בקרב לאחר שנפצעו שאר המפקדים ונחלץ עם שפשוף קליע בזרועו בלבד.

היציאה לוותה בידיעה שתהיה היתקלות – החיילים קיבלו מידע שבמקום נמצאים אנשי חיזבאללה רבים, אם כי לא קיבלו כל מידע על מספרם או על האזורים המדויקים בהם שהו. על פי הפקודה היו אמורים החיילים להיכנס ל-48 שעות עם אפשרות להארכה.

סביב השעה תשע בערב יצאו מאזור אביבים לכיוון בינת-ג'בייל. כאשר התקרבו לפאתי העיירה, התפצלו הכוחות, פלוגת רובאית ג' בפיקודו של חכימה המשיכה ישר, אל תוך העיירה. הכניסה של הכוחות לוותה בארטילריה כבדה מצד חיל האויר, וסמוך לדמדומי בוקר ראשונים התמקמו חייליו של חכימה בשני בתים שתפסו בפאתיה הדרומיים של העיירה.

יושבים וממתינים

"הקפדנו לתפוס בתים שהוסתרו היטב על ידי בתים אחרים", מספר חכימה. היום הבא היה שקט. "בצהרי היום השני בבינת ג'בייל, יום שלישי, זיהה עומר, אחד הקלעים, איש חיזבאללה הולך לכיווננו. ממרחק של כשמונים מטר הוא הצליח לפגוע בו ולהרוג אותו", סיפר סג"מ שבתאי.

ביום רביעי לפנות בוקר "קיבלתי שלושה בתים להשתלטות, כ-300 מטר מאיפה שהיינו, לכיוון עומק העיירה, מהם היה ניתן לתפוס שליטה טובה יותר לכיוון מרכז העיר", מספר חכימה. "את הבית הצפוני – הקרוב ביותר למרכז ועל כן המסוכן ביותר מבחינתנו, לקחתי על עצמי ביחד עם מחלקת הפטרול ואליי הצטרף כץ. בבית האמצעי שמתי את מחלקת החבלה ובבית הדרומי שמתי את המ"מ עמיחי מרחביה ביחד עם מחלקת החוד. אליו הצטרפו הסמ"פ אלכס שוורצמן והסמג"ד רועי קליין", תיאר חכימה.

בעוד חכימה והכוח שלו הצליחו בקלות להיכנס אל הבית שנחשב מסוכן, נתקלו שתי המחלקות האחרות בקושי לפתוח את דלתות הברזל של הבתים. "שערי הברזל היו מאוד מסיוויים, לא ידענו שיש במקום שערים כאלה. שמענו את המחלקה של מרחביה יורה שני מטולים לעבר השערים בניסיון לפתוח אותם", שיחזר כץ. "הבנו שבשימוש במטולים אנחנו מושכים את החיזבאללה, שחייבים להיכנס מהר למבנים, ואז החלה ההיתקלות", תיאר חכימה.

ההיתקלות

חייליו של מרחביה זיהו שלוש דמויות לבושות מדי צה"ל אך בלא קסדות. החיילים הבינו שמדובר באנשי חיזבאללה, והמקלען, אביתר כהן ירה לעברם. במקביל יצאו לעבר הדמויות. רגעים אחר כך נשמע מרחביה צועק בקשר "נתקלנו, יורים עלינו".

מרחביה ואנשיו רצו לעבר חומה, מאחוריה חיכו להם אנשי חיזבאללה. תוך רגעים זרקו אלה רימונים לעבר מרחביה ושלושת חייליו. כתוצאה מכך נהרגו במקום מרחביה, אוהד קלאוזנר, ושמעון דהן. אביתר כהן נפצע קשה.

חכימה והקבוצה המצומצמת שאיתו עדיין חתרו להגיע למרחביה ולהגיש סיוע. "איגפנו ממזרח, ושמענו שאצל מרחביה יש פצועים", תיאר שבתאי. עד שהכוח של שבתאי וחכימה הצליח להגיע למבנה של מרחביה, יצא בינתיים לסייע למרחביה כוח שכלל את הסמג"ד קליין והסמ"פ שוורצמן, שהיו עד אז צמודים למבנה שלא הצליחו לפרוץ. גם הם כנראה לא ידעו על החומה הסתתרו אנשי חיזבאללה, וכשהגיעו ביחד עם כוח מעובה של חיילים לתוך המטע, נזרקו לעברם רימונים רבים ונורתה אש כבדה מכיוונם של אנשי החיזבאללה, שעיבו גם הם בינתיים את כוחותיהם מעבר לחומה. מהרימונים והירי נהרגו רועי קליין, אלכס שוורצמן, אסף נמר ושמעון אדגה. עידן כהן נפצע קשה מאוד. כץ הספיק לשמוע את קליין ממלמל "שמע ישראל".

כץ וחכימה המשיכו, בעזרתם של עוד מספר מצומצם של חיילים להשיב אש, בעוד שהשאר התפנו לחילוץ הפצועים וההרוגים. האש היתה כבדה, והכוח קיבל החלטה לסגת חזרה אל הבית, ומשם להוציא שוב חוליות קטנות שיגררו אחורה את החברים הפגועים. "במקביל עליתי בקשר מול המג"ד, סא"ל יניב עשור, וניסיתי לתת נקודות ציון מדויקות מאיפה יורים עלינו", אמר חכימה, שהסביר כי בשל חשש מירי דו צדדי התקשה כוח הרובאית שהיה ממזרח לאירוע, לפתוח באש גם הוא.

פצועים בחילוץ

חמש או שש פעמים נכנס חכימה אל המטע, גרר ויצא, עד שרימון וכדורי רובה פגעו גם בו. "אני זוכר שעפתי על הפנים ודיווחתי פציעה. הייתי בטוח שנקטעו לי הרגליים. זה מאוד כאב והרגשתי שאני מתערפל. אמרתי 'שמע ישראל', ודיברתי עם אלוהים. אמרתי לו תודה על הכל, על כל רגע שעברתי בחיי. אבל כשעברו הדקות ועוד הייתי בהכרה הבנתי שאולי לא אמות", תיאר חכימה.

בינתיים המשיך שבתאי לגרור פצועים מהמטע. הוא עסק בחבישת פצוע "כשפתאום הרגשתי 'בנג' ארוך ולא נגמר בראש. העיניים נסגרו לי, ראיתי מטושטש, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי. כשפתחתי את הקסדה הרגשתי שמשפריץ לי דם רב. צעקתי שחטפתי כדור. הכאב היה בלתי נסבל. אני זוכר שמישהו סימן לי לזחול לעברו. מאוחר יותר אני זוכר שחשבתי שאני לא רוצה למות, שאני כולה בן 21", תיאר בקור רוח ממיטתו בבית החולים.

מאחר וקליין, שוורצמן ומרחביה נהרגו וחכימה ושבתאי נפצעו קשה – נטל על עצמו כץ את הפיקוד. בימים אלה המתין לפתיחת קורס מ"פים, אבל כששמע שעולים ללבנון ביקש להצטרף לחברו חכימה. "לא הכרתי את החיילים בפלוגה, אני זוכר שתוך כדי הלחימה הייתי צריך לשאול את החיילים לשמם כדי לחלק תפקידים", אמר. כוח קטן של חיילים הועלה לקומה השנייה בבית, ונתן משם חיפוי מאסיווי שהקל על גרירת הפצועים וההרוגים – "הם הרגו לפחות שבעה מחבלים", אמר כץ "ואנחנו בינתיים כל הזמן יורים, רצים מושכים הרוג. יורים, רצים מושכים פצוע".

בזמן הטיפול בפצועים בתוך המבנה הצליחו בינתיים במזרח חיילי רובאית א' להתקרב ולסייע באש לכיוון החומה, המסגד והמבנים שבהם נמצאים אנשי החיזבאללה. בשל הקרבה של המבנה בו שהו החיילים, למסגד שבאזורו שהו אנשי החזבאללה, היה חשש מירי דו צדדי וזו הסיבה גם שמסוקי הקרב התערבו בשלב כה מאוחר של הקרב. למעשה, רק כשעתיים אחרי שהחל הקרב, הצליח יוני קמב"ץ הגדוד לחבור אל הכוח של כץ ומשם לכוון לבסוף את המסוקים.

יצאו כשידם על העליונה

בערך בין תשע בבוקר לעשר של יום רביעי, החלו הכוחות להשיג שליטה על הנעשה. מסוקי הקרב ירו מהאוויר, כוח רובאית א' נתן אש ממזרח, ומתוך הבית עצמו בו היו הפצועים המשיכו החיילים לירות אש מחפה עבור חבריהם שהמשיכו לנסות ולגרור את גופות חבריהם מהמטע אל הבית. שמונה חיילים נהרגו בהיתקלות, 25 נפצעו, רבים מהם קשה.

סביב השעה 11:00 הגיע כוח פלחה"ן גולני אל הבית והחל בפינוי הפצועים, במסע אלונקות שנמשך כשניים וחצי קילומטרים משם, עד לאזור בו יכלו המסוקים לנחות. הפינוי התנהל תחת אש והסתיים בערך בשעה אחת.

"את הפלוגה הזאת אף אחד לא ניצח, יצאנו כשידינו על העליונה. אמרתי לחיילים האלה שאני מעריץ אותם, שהם הלוחמים הכי אמיצים. זה לא ברור מאליו לחלץ חברים תחת אש גם במחיר פגיעה אישי. הרבה צל"שים ייצאו מהקרב הזה", סיכם כץ.  לאחר הקרב עלתה ההערכה כי חיילי גולני הצליחו להרוג כמה עשרות אנשי חזבאללה. "אני רוצה למסור תנחומים למשפחות השכולות ורוצה לאחל החלמה מהירה לכל הגיבורים – אני אוהב אותם ומודה להם על הכוחות שהם נותנים לי. אני רוצה להגיד להוריהם שיש להם ילדים גיבורים", אמר ממיטת אשפוזו המ"פ חכימה. בגולני אומרים שהכוח פעל בצורה מקצועית והחיילים ניהלו קרב גבורה.