קישור לויקפדיה – קרב בינת ג'בייל

קרב בינת ג'בייל מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרב בינת ג'בייל היה קרב שהתנהל בבינת ג'בייל, בשבוע השלישי של מלחמת לבנון השנייה, לקראת סוף חודש יולי 2006, בין כוחות חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים לבין כוח מיוחד של ארגון החזבאללה. גדוד 51 ושבעה עשר מלוחמיו שהשתתפו בקרב זכו בעיטורים.

רקע הקרב נערך במהלך מבצע קורי פלדה 2 במלחמת לבנון השנייה. במבצע זה תקפו שלוש חטיבות את העיירה בינת ג'בייל; חטיבת הצנחנים ממערב, חטיבת גולני ממזרח, וכוח של חטיבה 7 של חיל השריון חיפה מהרכסים הדרומיים לעיירה. העיירה ממוקמת כארבעה קילומטרים צפונית לגבול ישראל, סמוך למושב אביבים. העיירה נבחרה לתקיפה בגלל היותה סמל ובסיס ירי משמעותי של החיזבאללה, וכן על פי דוחות מודיעין התרכזו בה כמה מפקדות של החיזבאללה. לאחר יומיים של פעילות מארבים מתוך בתים ("אלמנת קש") בפאתים המזרחיים של העיירה בינת ג'בייל, קיבלה חטיבת גולני פקודה להתקדם מעט לתוך מרכז העיירה ולהשתלט על בתים אחרים ולהמשיך מתוכם לבצע מארבים בדפוס הפעולה של היומיים הראשונים למבצע.

העיירה בינת ג'בייל נבחרה לתקיפה מכמה סיבות עיקריות:
בינת ג'בייל היא סמל שמקורו בנאום "קורי העכביש" של חסן נסראללה מעל במת בינת ג'בייל במאי 2000.
בבינת ג'בייל ישב פיקוד דרום של חזבאללה וכוחות מחטיבת אל-נאצר של חזבאללה אשר היוו בסיס ירי משמעותי של הארגון לעבר אזרחי מדינת ישראל.
כוחות החזבאללה ששכנו בבינת ג'בייל ביצעו ירי ולא אפשרו לכוחות צה"ל לפשוט על "שמורות הטבע" – הבונקרים התת-קרקעיים שבנה חזבאללה מאז נסוג צה"ל מלבנון במאי 2000. שמורות הטבע שכנו ממזרח וממערב לעיירה בינת ג'בייל ולכן היה צורך לנטרל את האיום של העיירה כדי לטפל ב"שמורות טבע".

המבצע תוכנן כ"פשיטת מלקחיים" – חטיבת גולני ממזרח וחטיבת הצנחנים ממערב. חטיבת גולני הגיעה ליעדים שלה ביום שני ה-24 ביולי בשעה 04:00 לפנות בוקר כמתוכנן.
הכוח של חטיבת גולני (יחידת אגוז, גדוד 51 וגדס"ר ) פשט על העיירה, פרץ לבתים באמצעי פריצה שקטים (הידראוליים) וביצע מארבים מתוך בתים ("אלמנת קש") בפאתים המזרחיים של העיירה בינת ג'בייל. היום הראשון היה מוצלח מבחינת כוחות צה"ל. ביום זה הצליחו לוחמי גדוד 51 להרוג שלושה לוחמי חזבאללה, אשר שהו בפטרול בפאתים וכלל לא היו מודעים להמצאות כוחות צה"ל בבינת ג'בייל. כוחות חטיבת גולני הרגו ביומיים הראשונים כ-20 מחבלים ואספו חומר מודיעיני רב.
לאחר יומיים של שהייה בפאתים המזרחיים קיבלה חטיבת גולני פקודה להתקדם לכיוון צפון מערב, לאזור המכונה "הפוליגון השחור". משימתם הייתה להשתלט על בתים אחרים ולהמשיך מתוכם לבצע מארבים בדפוס הפעולה של היומיים הראשונים למבצע שהיו מוצלחים ביותר.
יומיים אלה אפשרו לארגון החזבאללה לאסוף מל"מ ולהתכונן לקראת העימות עם צה"ל בעיירה. מהלך הקרבבחשכת אשמורת הבוקר של יום רביעי א' באב תשס"ו ה- 26 ביולי 2006, החל גדוד 51 לנוע לכיוון מרכז העיירה בינת ג'ביל. פלוגה א' עם המג"ד סא"ל יניב עשור נעה ראשונה והתמקמה במיקומה החדש. פלוגה ג' עם הסמג"ד רועי קליין נעה אחרונה והגיעה ליעדה סמוך לאור ראשון. מחלקת החוד נעה ראשונה עם הסמג"ד רס"ן רועי קליין והסמ"פ אלכס שוורצמן ופניהם למבנה הראשון, ניסיונות פריצת הבית לא צלחו. בשעה 5:00 לפנות בוקר כשמחלקת החוד ממתינה בחצר לפריצת הבית, מקלען החוד מזהה מאחוריו ממזרח (הכיוון ממנו הגיעו) מעבר לחומה לוחם חיזבאללה, הוא ירה לעברו צרור כדורים וכך החל קרב שנמשך 11 שעות רצופות. למרות תנאי הפתיחה הקשים, המשיכו הלוחמים בסיוע חבריהם בפלוגה ומפקדיהם בגדוד ובחטיבה בניהול הקרב ובחילוץ הנפגעים במשך שעות רבות של לחימה קשה, בגבורה, בעקשנות ובאומץ לב, תוך דבקות במטרה והקרבה אישית עד הכרעתו הסופית של האויב וחיסול כארבעים מחייליו. במהלך הקרב התברר כי במבנים הסמוכים שממזרח שעל פניהם חלפו בדרכם ליעדם החדש היו ממוקמים עשרות לוחמי חיזבאללה, ולמעלה מעשרה לוחמי חיזבאללה אף הגיעו לחומת מטע הזיתים שהקיפה את חצר המבנה אותו התכוונו לפרוץ והתפרסו לאורכה, אך בשעה הראשונה של הקרב לוחמי גולני לא ידעו זאת וסברו שנתקלו בחוליה מצומצמת בלבד של האויב. לוחמי גולני פתחו באש וזרקו רימונים לאחור מעבר לחומה, אך החומה הגבוהה הקשתה על הלוחמים להשיב אש בנשקם האישי. הסמג"ד רועי קליין נתן פקודה לתקוף באיגוף ימני. סגן עמיחי מרחביה הוביל את מחלקתו לאיגוף דרך מטע הזיתים העליון ונבלם ע"י חומת אבן נוספת שהקיפה את מטע הזיתים העליון ומאחוריה כבר הספיקו להתפרס לוחמי החיזבאללה, ששלטו באש על המטע העליון. מפקד המחלקה עמיחי מרחביה וסמל המחלקה שמעון דהן נפגעו מחוליה קטלנית שהתמקמה מימין להם מאחורי החומה.  הכוח המשיך בירי וזריקת רימונים מעבר לחומה והזעיק עזרה. הסמג"ד קליין חבר למחלקת החוד והמשיך בלחימה עם האויב שמעבר לחומה, קליין כרע ברך ליד מרחביה שהיה בשלב זה פצוע קשה, והעלה אותו על אלונקה שהועברה אליו. מנגד היו חילופי אש של הכוחות ואסף נמר מלוחמי המחלקה נפגע בראשו ונהרג, רימון נוסף שנזרק נפל סמוך לקליין. קליין זיהה את הרימון שנזרק לעבר הכוח וזינק עליו כדי להציל את חייליו ששהו בסמוך. קליין נפצע אנושות וניסה לדווח בקשר על פגיעתו, זעק "שמע ישראל". על מעשיו קיבל את עיטור העוז. אלכס שוורצמן הסמ"פ לאחר שפרץ את דלת המבנה עם לבנת חבלה דילג גם הוא עם קשרו עידן כהן למטע העליון לסייע , אך גם הם נפגעו קשה ברגליהם מצרור שנורה לעברם מהחוליה הקטלנית שהתמקמה מימין למטע.
5:30 נקודת מפנה ראשונה בקרב : חיסול החוליה הקטלנית מימין (כנראה ע"י הסמ"פ אלכס שוורצמן ואוהד קלאוזנר) כ- 30 דקות לאחר תחילת הקרב היוותה נקודת מפנה ראשונה בקרב. בהמשך הלחימה חבר מפקד הפלוגה, אלון חכימה, ופיקד על הקרב וחילוץ הנפגעים עד לפציעתו. איתמר כץ שנילווה לפלוגה החליף את חכימה בפיקוד על הפלוגה שאת חייליה לא הכיר.
7:20 נקודת מפנה שנייה בקרב : החלטתו של איתמר כץ להיכנס למבנה אותו פרץ הסמ"פ שוורצמן בתחילת הקרב היוותה נקודת מפנה שנייה בקרב. לאחר תפיסת עמדות מחלונות הקומה השנייה של המבנה, החל ירי יעיל ומדויק אל מתחם המחבלים. מפקד הגדוד, סא"ל יניב עשור, היה עם פלוגה א' סמוך לנקודת ההיתקלות, והוביל את הלחימה כנגד לוחמי החיזבאללה^[1]. המחבלים נסוגו לאחור והתרכזו במבנים סמוכים ובמסגד.
8:00 נקודת מפנה שלישית בקרב : אישור המג"ד לחבירת הקמב"צ יוני שטבון עם פלוגה ג' אפשרה את תחילת הפעילות עם חיל האוויר והיוותה נקודת מפנה שלישית בקרב. מסוקי הקרב שהופעלו מעתה סייעו בפגיעה מדויקת בלוחמי החיזבאללה ובחיפוי על חילוץ הנפגעים למבנה מחלקת החוד שנתפס. בחמ"ל החטיבתי שהו במהלך הקרב מפקד האוגדה, תא"ל גל הירש ומח"ט גולני, אל"מ תמיר ידעי וניהלו את הקרב. מפקד זרוע היבשה במלחמה, האלוף בני גנץ הגיע למפקדה באביבים במהלך הקרב, ועודד את המפקדים נוכח התחושות הקשות מן הקרב באומרו- "גולני יצאו ממצבים יותר קשים, אתם תצאו גם מזה^[2]." סיום הקרב – חילוץ הפצועים וההרוגיםחילוץ הפצועים הייתה פעולה מורכבת שנוהלה ישירות ע"י המג"ד יניב עשור שהסתייע בפלוגות החה"ן והסיירת של הגדס"ר. פלוגת החה"ן פינתה במספר סבבים את הפצועים לפלוגה א'. פלוגה רובאית א' חילצה את הפצועים במספר סבבים והעבירה אותם לידי לוחמי הסיירת שפינו אותם תחת אש במספר סבבים לשני מנחתי מסוקים.

בקרב נהרגו שמונה לוחמים ומפקדים : רס"ן רועי קליין, סרן אלכס שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמ"ר שמעון דהן, סמ"ר עידן כהן, סמ"ר אוהד קלאוזנר, סמל שמעון אדגה, וסמל אסף נמר. ונפצעו כעשרים וחמישה לוחמים. בלילה הביא כוח של גדוד 12 של גולני אספקה ובדרכו חזרה נשאו לוחמיו את גופות החללים. מסע האלונקות הרגלי של גדוד 12 הגיע באור ראשון של יום חמישי למבנה הפגודה במארון א-ראס, משם המשיך כוח נוסף של פלוגה ב' מגדוד 51 של גולני. עשהאל לובוצקי, אחד ממפקדי המחלקות, הוביל את מסע האלונקות לאכזריות שחנו בסמוך ומשם בנסיעה עד לקו הגבול הסמוך לאביבים. כוח החזבאללה נסוג מאזור הקרב. במהלך הקרב הרגו לוחמי הגדוד, בסיוע חיל האוויר וכוחות נוספים, כארבעים מחבלי חזבאללה לוחמי חיבאללה והשמידו שלושה משגרי קטיושות ופוצצו מצבורי תחמושת ורקטות שנתפסו^[3].יומיים לאחר מכן נערכו כוחות מחטיבת הצנחנים ובהם לוחמים מגדוד 890 וגדוד 101^[4], בפיקודו של אל"מ חגי מרדכי^[5], במארב בצד המערבי של בינת ג'ביל והרגו 26 מחבלי חזבאללה שתקפו אותם^[6]. מורשתהקרב נחשב אחד מהקרבות המרכזיים במורשת הקרב של חטיבת גולני והקרב הקשה ביותר של מלחמת לבנון השנייה. גדוד 51 ושבעה עשר מלוחמיו שהשתתפו בקרב זכו בעיטורים. לקריאה נוספת

• אילן כפיר, האדמה רעדה – 33 ימים, לבנון 2006, הוצאת ספרית מעריב והוצאת כתר, 2006.
• עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007.
• עמיר רפפורט, אש על כוחותינו, הוצאת ספרית מעריב, 2007.
• עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.
• עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.
• אבא של עמיחי, "קרב בינת ג'ביל" עיצוב והפקה שילה/ברכץ בית אל
• אלישיב שמשי, "עוד ניצחון כזה… על רוח לחימה במלחמת לבנון השנייה", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2013.
• גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2009, ISBN 9789654828109.
• יוני שטבון, תחת אש, תל אביב: ידיעות ספרים, 2016,ISBN 978965564321

 קישורים חיצוניים

• גדוד 51 במלחמת לבנון השנייה מתוך הערוץ הראשון, אתר יוטיוב 
• ניר חסון ותומר לוי, הפצועים מספרים על הקרב בבינת ג'בל, וואלה, ‏ 27 ביולי 2006.
• אריאלה רינגל הופמן, קרב אחד 16 צל"שים מתוך אתר הגבורה, ידיעות אחרונות, ‏ 30.8.2007.
• רוני זינגר-חרותי ועמוס הראל, החיילים ידעו מראש: ההיתקלות ודאית, הארץ, ‏ 27/08/2006.
• סיפור קרב בינת ג'בייל, פרק מספרו של עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, הוצאת ידיעות ספרים, מתוך אתר הגבורה.
• סא"ל שי קלפר, מנהיגות המג"ד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד, מערכות 434, דצמבר 2010, עמ' 26-37.
• חן קוטס-בר, זה מה שנשאר: העדות מהקרב בבינת ג'בייל, "מעריב", 8 ביולי 2011.
• אמיר בוחבוט, 26 מחבלים נהרגו; שבעה לוחמים נפצעו, nrg, ‏ 28/07/2007.

 הערות שוליים

1. ^ שי קלפר, מנהיגות המג"ד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד, מערכות 434, דצמבר 2010, עמ' 26-37, "היוזמה בראשית הקרב הזה הייתה של האויב, וכוחות הגדוד נאלצו להגיב על ההתפתחויות. בנסיבות האלה התקשה המג"ד להעריך את המצב ולגבש לעצמו תמונה של שדה הקרב. רק הודות לעקשנותו ולדבקותו במשימה הצליח הגדוד להפוך את הקערה על פיה ולנצח בקרב".
2. ^ עמיר רפפורט, אש על כוחותינו, הוצאת ספרית מעריב, 2007, עמוד 180.
3. ^ שי קלפר, מנהיגות המג"ד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד, מערכות 434, דצמבר 2010, עמ' 26-37, "במהלך הקרב פגע הגדוד בכשלושים- ארבעים מחבלים, גילה והשמיד שלושה משגרי קטיושות ופוצץ מערומי פצצות ורקטות".
4. ^ ירדן בן צור, מחכים לזכות השיבה, במחנה, ‏ 2006\09\06.
5. ^ עפר שלח, "מאורעות תרח"ט"‏, מגזין בלייזר, "חגי מרדכי היה המח"ט הראשון שנכנס עם כוחותיו לתוך לבנון ולא ישב בחדרי השליטה מרובי הפלזמות שכולם כה ששו להשמיץ אחרי המלחמה. הצנחנים ביצעו את משימותיהם, משונות ומבולבלות ככל שהיו. באחד הלילות היו אחראים להריגת 26 מלוחמי הכוח המיוחד של חזבאללה, במארב מדויק וקר רוח ליד בינת ג'בייל. זה הרבה יותר ממה שעשו במבצעים מסובכים במקומות אחרים.",‏ מרץ 2007.
6. ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 191, "מרדכי הכין מארב בנוי היטב: עשרים ושישה לוחמי חזבאללה נהרגו במכת האש, מבלי שהצנחנים יספגו ולו פצוע אחד".
7. ^ צל"ש יחידתי – גדוד הבוקעים, מתוך אתר הגבורה.

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרב_בינת_ג%27בייל&oldid=12882970