מאת: חגי הוברמן – קטיף.נט
תאריך: אוגוסט 2006
שלושה שבועות אחרי פרוץ הלחימה בלבנון, נראה שצה"ל פועל בצורה מסורבלת, איטית, מהוססת, ומתקשה להשיג תוצאות משמעותיות שיאפשרו לדרג המדיני לתרגם אותן להישג המדיני הנדרש: דחיקת החיזבאללה מדרום לבנון, פגיעה קשה בכוחו הצבאי, ופריסת כוחות בינלאומיים עם צבא לבנון, שימנעו את שובו של החיזבאללה לשטח. רק השבוע, אחרי שלושה שבועות, החל צה"ל לבצע את מה שהיה צריך לעשות עם תחילת הלחימה: כניסה ללבנון בכוחות גדולים הרבה יותר כדי לפגוע בכוחו של החיזבאללה, ופשיטות קומנדו נועזות לחטיפות אנשי חיזבאללה.
קשה להשתחרר מהרושם שצה"ל לא התכונן למלחמה הנוכחית, כי לפני שנה היה עסוק בהכנות למלחמה אחרת, אותה ביצע בהצלחה מרובה: המלחמה במתיישבי חבל-עזה, כדי לגרשם מבתיהם. מי שראה אילו ייסורים עברו על חברי הקבינט הביטחוני עד שאישרו, שבועיים אחרי פרוץ הלחימה, גיוס של 3 אוגדות מילואים כדי להילחם בחיזבאללה, מתקשה שלא להיזכר איך לפני שנה גוייסו בקלות יתרה אותן 3 אוגדות מילואים לביצוע תוכנית העקירה. כן, זו היתה המלחמה היחידה שצה"ל התכונן לה בכל ישותו. דן חלוץ התגלה כרמטכ"ל מעולה לצורך גירוש יהודים, וככישלון מוחלט בלחימה באוייב. את ייעודו כרמטכ"ל הוא סיים לפני שנה. הרי כל הכישורים שלו כרמטכ"ל התמצו בתמיכה הנלהבת שלו בתוכנית העקירה, בניגוד לקודמו בוגי יעלון ששילם בתפקידו על עמדתו התקיפה.
הגיעה לידי לאחרונה חוברת שפירסם לפני פחות משנה, בחודש אלול תשס"ה, חיל החינוך והנוער בצה"ל, מחלקת תורת החינוך. "עדכון יומי לשטח – עדכון ההתנתקות" – זהו שם החוברת, המאגדת את כל העדכונים היומיים לשטח שהפיץ חיל החינוך בקיץ אשתקד, בקרב הכוחות שעסקו במלאכת העקירה הבזויה. חיל החינוך, מסתבר, הפיץ בכל יום בקרב החיילים והמפקדים דף הנחיות יומי, עם "דגשי הסברה" וסיכום אירועי היום. הם מראים כמה מאמץ השקיע צה"ל בשטיפת המוח היומית של המטכ"ל בקרב החיילים.
"משימת ההינתקות מצביה בפני המפקד אתגרים פיקודיים, כמו חיזוק ההזדהות של חייליו עם חובת ביצוע המשימה" – נכתב בעידכון היומי מיח' תמוז אשתקד, 25.7.2005, שבוע אחרי אירועי כפר-מימון, תחת הכותרת "המפקד במשימת ההינתקות". והדף ממשיך לפרט את האתגרים לצבא: "בחינת השפעות פוטנציאליות של ביצוע המשימה על סביבת המשימה ועל היחידה, הגורמים עמם באים החיילים במגע, והיבטים ערכיים והתנהגות הנלוויית לביצוע המשימה. כל זה, תוך הבנת מקומו של הצבא במשטר דמוקרטי". ה"עידכון היומי לקראת מהלך ההתנתקות" מאותו יום ממשיך בשטיפת המוח למפקדים: "בנוסף לכך, קיימת חשיבות רבה לחיזוק הזדהות החייל עם השפעת ביצוע המשימה, והבנות את השפעתה על חוסנה של מדינת ישראל, גם כאשר הדברים אינם נראים לעין בטווח הקרוב".
בבוקר יא' אב תשס"ה, היום בו החלה העקירה בפועל, נכתב בעידכון היומי לשטח: "אנחנו יוצאים למשימה זו לאחר שהתאמנו יחד למשימה לקראתה. אנו מוכנים למשימה ולתרחישים השונים העלולים להתממש בימים הקרובים. עלינו לצאת מתוך ביטחון בכך שאנו מוכנים ויכולים לבצע את המשימה בדרך הטובה ביותר – יחד!".
עקירת יהודים היתה אם כן ה"משימה" שצה"ל הקדיש לה את עיקר משאביו ואימוניו לפני שנה. פלא שלא היה להם זמן להתכונן למלחמה אמיתית? צה"ל של דן חלוץ היה שבע רצון מעצמו על ניצחונו אשתקד. בדברי ההקדמה לחוברת, המיועדת לסגלי החינוך, כתבה סרן לימור הויזליך, ראש מדור הסברה: "אופן הביצוע של המשימה על ידי חיילי צה"ל ומפקדיו זכה להערכה רבה מצד גורמים רבים בצבא ומחוצה לו. הפעלת שיקול דעת תוך מציאת האיזון הנכון בשטח בין רגישות לנחישות, האיפוק והשליטה בביצוע המשימה היו הכרחיים לביצועה".
ביג' תמוז, בעיצומם של אירועי כפר-מימון, התייחס העידכון היומי באריכות לנושא חופש הביטוי וגבולות המחאה, תוך הסתמכות על ציטוטים של אישים שונים ופיתוח דיון על אימרותיהם. המצוטטים: נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, פרשן הרדיו משה נגבי, והמשפטן של עיתון "הארץ" זאב סגל. לא טעיתם: כולם אנשי שמאל מובהקים. אלו מורי ההלכה הדמוקרטית של צבא ההגנה לישראל תחת פיקודו של דן חלוץ. עקירת חבל עזה יצרה שבר קשה, שעדיין לא התאחה, בין הצבא לציבור נאמני ארץ-ישראל, במיוחד בני הנוער.
סרן עמיחי מרחביה ז"ל, שנהרג בשבוע שעבר בקרב הקשה בבינת ג'ביל – שמו המלא היה יעקב שמשון עמיחי, ראשי תיבות: יש"ע – מסמל את כשלון המאמצים של דן חלוץ להציב מחסום בין צה"ל ומתיישבי יו"ש. לפני כשנה, בתקופת גירוש היהודים מגוש קטיף, היה עמיחי מפקד צעיר בגולני והדריך חיילים. באותם ימים הוא כתב מכתב אישי קשה לרמטכ"ל ובו פרש את כל האמת לגבי מה שהוא מרגיש. עמיחי ציפה שהרמטכ"ל ישיב לו או יזמין אותו לשיחה אך הדבר לא קרה. הרמטכ"ל, כדרכו, בשליפה מהירה וללא מחשבה, ביקש להדיחו. לבסוף הוא הושעה לזמן מה. בסופו של דבר הוחזר לגדוד לפקד על חייליו. כך עשה בתשעת החודשים האחרונים. במסגרת זו נלחם את הקרב האחרון שלו.
עמיחי חווה לראשונה גירוש של יהודים כשהיה בן מספר חודשים. הוא נולד בתלמי יוסף שבפיתחת ימית ובגיל שנה הגיע עם הוריו לעלי. אביו, משה מרחביה, עובד משרד השיכון, היה מראשוני גוש-אמונים, מאלו שתרומתם לפיתוח ההתיישבות נעשית לכל אורך השנים הרחק מהזרקורים ומהכותרות. הידיעה על כך שבנו נהרג בקרב הגיעה אל האב בהיותו בעצמו בשירות מילואים. בראיון לערוץ 7 אמר ביום שישי שעבר האב השכול : "ב"ה זכיתי שיש לי שני בנים לוחמים בשעות הקשות. אחד בגולני, עמיחי שנפל, והשני בפלס"ר גבעתי, שנלחמים בעזה. שניהם לחמו. אנחנו בזמן מלחמה וכולנו צריכים להיות חזקים".
השבוע התרוצצו באימיילים תמונות של עמיחי, שצילמה אותו מרים צחי לפני כשלוש שנים במאחז חוות גלעד. עמיחי הוכה אז נמרצות בידי שוטרי היס"ם. הוא היה אחד מאלו שהושמצו בתקשורת כ"נוער הגבעות פורעי החוק". זה לא פגע במוטיבציה שלו להתגייס לצבא, במיוחד אחרי נפילת חברו הטוב שמואל וייס בג'נין במבצע "חומת מגן". שילם בחייו למען המדינה – והיא עוד תהרוס לו את הבית ביום שני השבוע, נאם ראש-הממשלה בכנס ראשי הרשויות המקומיות, אותו נאום בו הכריז כי "לא תהיה הפסקת אש". בין היתר אמר בנאומו: "בימים האלה, אני מרבה לחשוב על בנינו הצעירים, הלוחמים אמיצי הלב, עליכם ההורים, האחים, האחיות, הילדים והחברים שלהם".
אני חושב על רועי קליין, סמג"ד בגדוד 51 של חטיבת "גולני". רועי שהוביל את לוחמיו, קפץ על הרימון שהושלך לעברם, ספג אתכל כוח הנפץ על גופו והציל את חיי לוחמיו. הוא עוד הספיק למלמל "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" וביקש מהקשר שידווח על מותו. כך החזיר רועי את נשמתו לבורא. ילדיו הקטנים גלעד ויואב, ורעייתו שרה – נשארו מיותמים.
"אני חושב על רועי – ואינימוצא מנוחה לנפשי". אכן, כדאי שראש הממשלה לא ימצא מנוחה לנפשו כשהוא חושב על רועי ועל ילדיו הקטנים גלעד ויואב. ביום שישי חשפתי ב"הצופה" את העובדה המדהימה, כי בעוד מספר חודשים, אחרי שהמלחמה בלבנון תסתיים, עשויים חבריו של רס"ן רועי קליין ז"ל, או מפקדיו או פיקודיו, להגיע שוב לביתו להיפגש עם האלמנה. אלא שלא יהיה זה עוד ביקור תנחומים. הם עלולים להגיע בפקודת ממשלת ישראל לגרש את האלמנה והיתומים מהבית בו חי אביהם המנוח, כדי להרוס אותו עד היסוד.
רועי קליין ז"ל, סמג"ד גדוד 51 של גולני ששילם בחייו על הגנת המדינה, התגורר בשכונת היובל של עלי, באחד מתריסר בתי הקבע שנבנו בשכונה. לפני כשנה, ב-22.9.05 עתרה "שלום עכשיו" לבג"ץ בדרישה שיורה למנהל האזרחי להרוס את 12 בתי הקבע. שלום-עכשיו גם דרשה מצה"ל למנוע את איכלוסם של הבתים שבנייתם הושלמה ולמנוע את חיבורם למים, חשמל וביוב. המינהל-האזרחי, עוד גוף שמאלני של מערכת הביטחון, טען גם הוא כי מדובר בבנייה בלתי חוקית ושלבתים הוצאו צווי הריסה. המדינה, נכון לעכשיו, ממתינה לתשובת בג"ץ.
עתירה מקבילה של שלום-עכשיו, להזכיר, הביאה לפני כחצי שנה להריסת שמונה בתים במאחז עמונה שליד עפרה. המצב הזה הוא תולדת חוסר ההבנה של בכירים בצמרת הביטחונית הישראלית, שצה"ל והמתנחלים אינם שני גורמים הניצבים משני צידי המתרס, אלא הם אותו כוח ישראלי ייחודי. נסיונותיהם של אישים בולטים בשמאל הישראלי כעמיר פרץ, דן חלוץ או אלעזר שטרן, לדחוק את ציבור מתיישבי יש"ע אל מחוץ לחברה הישראלית, מתנפצים בכל פעם מול אירועים כמו קרב בינת-ג'בל. כשדן חלוץ יחזור לברבר נגד מתיישבי יהודה ושומרון ונגד הנוער הציוני-דתי, אותם סימן כ"אויב" העיקרי שלו – ה"אויב" היחיד שהצליח "לנצח" עד עכשיו – כדאי שמול עיניו יעמדו דמותיהם של רועי קליין ועמיחי מרחביה ה' יקום דמם.
כרוניקה של מלחמה ידועה מראש הלחימה בצפון השכיחה את הלחימה הבלתי פוסקת בחזית עוטף עזה. במהלך חודש יולי, על רקע המשך מבצע "גשמי קיץ" והלחימה בחיזבאללה, הגבירו אירגוני הטרור הפלשתינים את ירי רקטות הקסאם מרצועת עזה לעבר שטח ישראל. מנתוני מרכז המידע למודיעין ולטרור במהלך חודש יולי נורו 191 רקטות, מספר שיא מאז ההינתקות בעזה. הרקטות נורו לעבר שדרות (51 אירועי ירי), אשקלון (11 אירועי ירי) וישובים נוספים בנגב המערבי. כתוצאה מירי הרקטות נפצעו כ-20 אנשים (כולל נפגעי חרדה) ונגרם נזק למספר בתים ומפעלים באזור. הנתונים לא כוללים את אירועי השבוע, תחילת חודש אוגוסט.
המציאות הזו נחזתה על-ידי אנשי הימין, עוד בטרם החלו הקרבות בצפון. הפורום המשפטי למען ארץ ישראל עתר לבג"ץ מספר פעמים במהלך שנת 2005 כנגד הסיכון שמדינת ישראל לוקחת על עצמה כתוצאה מיישום תוכנית ההתנתקות. בעתירת הפורום המשפטי בבג"ץ 1661/05 נכתב "יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה תהא הרת אסון, טווח הקסאמים יגדל והם יאיימו גם על אשקלון ובנותיה. יציאת הכוחות מצפון השומרון תסלול את הדרך לארגוני הטרור באזור, אשר יוכלו לייצר טילי קסאם באין מפריע ולאיים על ערי השרון והצפון….".
ומה היתה תשובת המדינה? הם ניסו למכור אפילו לבית המשפט את הטענה, שתוכנית ההתנתקות תביא למציאות ביטחונית טובה יותר ולהפחתת חיכוך בין כוחות צה"ל והאוכלוסייה הישראלית לבין לאוכלוסייה הפלשתינית: "הפחתת חיכוך זו תקטין את הסיכון לחיילי צה"ל שלא ייאלצו להוסיף ולשהות דרך קבע באזור…". התלהבה המדינה מהמציאות הצפויה אחרי העקירה, ובג"ץ התרשם וקבע כי "איננו יכולים, איננו חייבים ואיננו רשאים להכריע במחלוקת עמוקה זו".
כמה נתונים על עקורי גוש-קטיף, במלאת שנה לעקירה, כפי שנמסרו מוועד המתיישבים: 51% מתושבי גוש קטיף עדיין מובטלים (כ-1300 איש דורשי עבודה). רובם כבר לא מקבלים קצבת אבטלה. באתר הקארוילות בניצן, אחוז האבטלה עומד על 70%. אחוז דורשי העבודה עומד על 57%.רק 150 מתוך כ-700 (21.4%) בעלי עסקים פתחו מחדש את העסק.מצבם הכלכלי של יותר מ- 500 משפחות הורע באופן משמעותי, והן מקבלות חבילות מזון וסיוע מגופי רווחה.30% ממשפחות גוש קטיף התפרנסו מחקלאות. רק 9.5% (38 מתוך 400) מהחקלאים חזרו לעבודה בחקלאות. החקלאים איבדו את השווקים, הקניינים וצינורות השיווק בחו"ל.
