מאת: ישראל רוזנר
תאריך: יום הזיכרון תשס"ט
"הם נהרגו כדי שנוכל לחגוג את יום העצמאות"
עודכן 22:28 28/04/2009י
שראל רוזנר
שבע שנים חווה הציונות הדתית טלטלה, אבל למרות שבר ההתנתקות, פינוי עמונה והמאבקים הפנימיים, ממשיכים חובשי הכיפות הסרוגות לשרת ביחידות הקרביות, ללחום וגם לשלם בחייהם. רבים מהם הם בוגרי ישיבת מרכז הרב, אותה ישיבה שמחבל רצח שמונה מתלמידיה בפיגוע אכזרי. ישראל רוזנר מביא את סיפורם של שלושה שלמדו בישיבה ונהרגו במהלך השנים הסוערות האלה.
בכניסה לישיבת מרכז הרב, ממש על ספו של בית המדרש, תלויה תמונתו של הרב קוק, האיש שבדמותו התגבשה הציונות הדתית. ארבע שנים הם למדו כאן, בישיבה לצעירים של מרכז הרב – ינקו את התורה ואת האידיאלוגיה ואז התפזרו למכינות הצבאיות ולצבא. הם לא ציפו ששבע השנים שיבואו יהיו שבע השנים הרעות. הם לא חשבו ששלושה מהם ממחזור אחד ייהרגו, ושבין לוויה ללוויה, בין חומת מגן, דרך לבנון השנייה ועד למלחמת עזה, ימצאו את עצמם נאבקים בפינוי גוש קטיף, מושמצים אחרי פינוי עמונה ובוכים אחרי הרצח בישיבה בה גדלו – מרכז הרב.
הראשון להיהרג היה שמואל וייס מקרית ארבע. שמואל, חובש קרבי בגדוד 51 של גולני, לחם עם הגדוד במבצע חומת מגן בג'נין. הוא נהרג מאש מחבלים כשיצא לחלץ פצוע.
אחרי שנהרג שמואל התגייס אחריו לגולני חברו הטוב עמיחי מרחביה, גם הוא לגדוד 51. הימים הם ימי ההצהרות של אריאל שרון על ההתנתקות ועמיחי, אחרי שמסיים את קורס הקצינים שנה לפני הפינוי, שולח לרמטכ"ל מכתב, בו הוא כותב: "החלטת הגירוש היא צבועה ומוחלטת". אחרי עונש השעיה קצר, חזר עמיחי לצבא והוביל את חייליו לקרב בבנית ג'בייל במלחמת לבנון השנייה. שם הוא מצא את מותו.
לחתונה של יוני וציונה נתנאל הגיעו כל החברים, היה זה בט"ו בשבט שעבר, זמן לא רב אחרי הפיגוע הרצחני שהכה בישיבת מרכז הרב, בה למדו כשהיו נערים. יוני, קצין צנחנים, סמ"פ בגדוד 202, בחר להקים את ביתו בקדומים שבשומרון. שם גם נולדה בתו, מעיין. שלושה חודשים היה יוני אבא עד שהוא נקרא בחנוכה למלחמה בעזה, עופרת יצוקה. טנק ישראלי ירה בשוגג פגז אל הבית בו הוא שהה והוא נהרג במקום.
