מאת: חגי הוברמן

סרן עמיחי מרחביה לא חשש להגיד לרמטכ"ל ההתנתקות את דעתו על המהלך. זה כמעט עלה לו בהדחה.
לבסוף החליט הרמטכ"ל להחזירו לגדוד, והשבוע הוא נלחם את הקרב האחרון.

עקירת חבל עזה יצרה שבר קשה שעדיין לא התאחה בין הצבא – לציבור נאמני ארץ ישראל, במיוחד בקרב בני הנוער. סרן עמיחי מרחביה ז"ל, שנהרג בשבוע שעבר בקרב הקשה בבינת ג'בל, מסמל את כישלון המאמצים של דן חלוץ להציב מחסום בין צה"ל, ומתיישבי יו"ש.

לפני כשנה, בתקופת גירוש היהודים מגוש קטיף, היה עמיחי (ששמו המלא יעקב שמשון עמיחי, ראשי תיבות: יש"ע), מפקד צעיר בגולני והדריך חיילים. באותם ימים הוא כתב מכתב אישי קשה לרמטכ"ל, ובו פרס את כל האמת לגבי מה שהוא מרגיש. עמיחי ציפה שהרמטכ"ל ישיב לו או יזמין אותו לשיחה, אך הדבר לא קרה. הרמטכ"ל, כדרכו, בשליפה מהירה וללא מחשבה, ביקש להדיחו. לבסוף הוא הושעה לזמן מה, והוחזר לגדוד לפקד על חייליו. כך עשה בתשעת החודשים האחרונים. במסגרת זו נלחם את הקרב האחרון שלו.

עמיחי חווה לראשונה גירוש של יהודים כשהיה בן מספר חודשים. הוא נולד בתלמי יוסף שבפיתחת ימית, ובגיל שנה הגיע עם הוריו ליישוב עלי. אביו, משה מרחביה, עובד משרד השיכון, היה מראשוני גוש אמונים, מאלה שתרומתם לפיתוח ההתיישבות נעשית לכל אורך השנים הרחק מהזרקורים ומהכותרות. הידיעה על נפילתו של בנו בקרב, הגיעה אל משה בהיותו בעצמו בשירות מילואים. בראיון לערוץ-7 אמר האב השכול: "ב"ה זכיתי שיש לי שני בנים לוחמים בשעות הקשות. אחד בגולני, עמיחי שנפל, והשני בפלס"ר גבעתי, שנלחמים בעזה. שניהם לחמו. אנחנו בזמן מלחמה, וכולנו צריכים להיות חזקים".

השבוע התרוצצו בדואר האלקטרוני תמונות של עמיחי, שצילמה מרים צחי לפני כשלוש שנים, במאחז חוות גלעד. עמיחי הוכה אז נמרצות בידי שוטרי היס"מ. הוא היה אחד מאלה שהושמצו בתקשורת כ"נוער הגבעות פורעי החוק". זה לא פגע במוטיבציה שלו להתגייס לצבא, במיוחד אחרי נפילת חברו הטוב שמואל וייס בג'נין, במבצע "חומת מגן".