מאת: אביתר תורג'מן – מ"כ מחלקת החוד, נפצע בקרב

תאריך: יום הזיכרון תשע"ג

עמיחי, חבר טוב ומפקד נערץ עמיחי, אני יושב יותר מ 6 שנים אחרי ומנסה לכתוב מילות פרידה, האמת אין לי מושג איך עושים את זה, גם די נמנעתי בגלל הכאב שזה מביא איתו, איך נפרדים ממישהו כמוך? הכרתי אותך כמעט שנה שבה למדתי איזה אדם מיוחד אתה, ערכי, אכפתי, חבר טוב ומפקד נערץ. לא היה מישהו שבאת איתו במגע שלא "שפך" עליך מילים טובות עד אינסוף, תמיד תמכת וחיזקת והיית אוזן קשבת לכל אחד ובכל שעה. תמיד הייתי מופתע מהאמונה שלך בנו, בחיילים שלך, האמונה העיוורת הזו שהיית מתרץ אותה בכך שאם בחרנו להיות לוחמים, לסכן עצמנו למען המדינה והחברים אז היא פשוט מגיעה לנו. אני לא אשכח את אוסף הסיפורים וההסברים על כל מקום שאי פעם היינו יחד, המחלקה, גם אם זה היה בטעות, בכוונה, או שהטיולית "החליטה" שמספיק לה, תמיד היה לך חשוב לחבר אותנו למקום, לארץ ישראל, אמרת כי זה חשוב שנכיר את הארץ שלנו הרי אין לנו עוד אחת אז עלינו להכיר את האחת כמו שצריך. עמיחי היתה לי הזכות לחיות לצדך גם אם לצערי זה היה לזמן מועט ואני מרגיש שלא הספקתי ממך מספיק, היתה ויש לי הזכות לומר שלחמתי לצד קצין ומפקד כמוך שכמו במורקי״ם שגדלים עליהם דורות של לוחמים צעק אחריי ורץ ראשון כי זה מה שתמיד ידעת שצריך לעשות לשמש דוגמא, לחתור למגע ולסמן את הדרך לחיילים שלך או כמו שהיית מרשה לעצמך לומר לנו בחדר, הילדים שלך. אז אחרי כמעט 7 שנים אני אומר תודה על הזמן ומה שהספקתי ללמוד, תודה על כל זיכרון שצרוב לי ממך, תודה שהנהגת וכיוונת ושחיזקת שצריך, הלוואי ואזכה לקחת ממך משהו ובכך להפוך לאדם יותר טוב. נוח בשלום חבר ומפקד לא אשכח אותך לעולם. המון תודה לכוח שאתה מפזר סביבך.

אביתר תורג'מן