מאת: ynet

תאריך: ערב יום הזיכרון תשע"ב 24 באפריל 2012

על מי אני חושב בצפירה

עקיבא שמואלי יזכור את עמיחי מרחביה שהשאיר לו מכתב

עקיבא שמואלי:
על החברים מהנגמ"ש ועל עמיחי מקורס קצינים
בכל שנה בזמן הצפירה אני חושב על שני דברים: הראשון, הם חברי שנספו באסון הנגמשים. חברים מפלחה"ן גבעתי שהנגמ"ש שלהם התפוצץ בעזה. זה היה אירוע קשה, וכל המדינה הזדעזעה. ברגע אחד נעצרו חייהם של כמחצית מחברי הצוות.

השני הוא חברי עמיחי מרחביה, שנהרג במלחמת לבנון השנייה בקרב בבינת ג'בל. עמיחי היה חברי לצוות בקורס קצינים. הייתה לו אישיות מיוחדת ומקסימה. הוא היה כנה וחינני בצורה יוצאת דופן. לאחר שנהרג, פשפשתי בחפציי כי זכרתי שכתב לי משהו ולא זכרתי בדיוק מה.

כשמצאתי, קראתי ונמלאתי צמרמורת: "עקיבא, זכור שחברה היודעת על מה היא הולכת להילחם, כבר ניצחה במלחמה".

היינו בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה וזה כל-כך התאים לאווירה ששררה בארץ. ראיתי זאת כצוואה ומיהרתי לקיימה. הקראתי את זה לחיילי בגבול לפני שנכנסנו אנו ללחימה, באותה המלחמה. המחשבה שחייהם נגמרו כל-כך מהר לפני שהספיקו לחיות ממש – להתחתן, להוליד ילדים ולחוות המון דברים קשה לי מאוד, ואני חש מועקה גדולה על כך. לעתים אני חש נקיפות מצפון על שהמשכתי הלאה. תמיד אחשוב על החיוך שלהם שנשאר בזיכרוני. חיוך נצחי.