תאריך: 27.10.06

עמדתי לפני כניסה למרון ארס ואז לא יודע למה החלטתי להיכנס לרכב ולשמוע חדשות. כמו כל יום במלחמה פתחו את החדשות בשמות ההרוגים.
ברגע ששמעתי את השם עמיחי מרחביה ,פשוט קרסתי! לא יכולתי להפסיק את הדמעות.
לאותו מבצע בערב כבר לא נכנסתי עם חיילי, פשוט קרסתי.
עמיחי אני רושם את זה אליך כי פשוט קשה לי להבין שאתה כבר לא פה, עם החיוך המדהים ולא חשוב באיזה מצב.
אני פשוט נקרע מגעגועים אליך.
עמיחי הייתה יחיד מסוגך.
בארבעה חודשים שיצא לי לישון מעליך בבה"ד 1 הספקתי ללמוד מליון.
אז רק רציתי באמת להגיד תודה …..