מאת: חבר
"היית כולך תמיד חי, משתנה, תמיד חושב, מחדש על כל דבר, אף פעם לא צפוי. ורק עכשיו אתה נח, יציב במקום שכל-כך אהבת"
עמיחי, אח אהוב יקר ולא צפוי.
אני מסתכל על הרי השומרון מסביבנו, על הישובים, הכפרים, השבילים והעצים וחושב עליך. על הטיולים הרבים בארץ הזו, על ההשקעה שלך בנטיעת עצים וחיזוק ההתיישבות, ועל ה"סקופים" שתמיד גילית על כפר זה או אחר ועל ההיסטוריה היהודית באזור.
לעיתים קרובות נשמעת השאלה האם שווה לסכן את החיים עבור הארץ, ואני יודע שלא הכרת שאלה זו. אצלך אהבת הארץ הייתה החיים עצמם, אפילו על ההזמנה לבר המצווה שלך נרשמו ראשי התיבות של שימך, יש"ע – יעקב שמשון עמיחי.
אני מנסה לחשוב על אישיותך הכל כך לא צפויה, ועל ההפכים הרבים שהכילה. על היכולת להתחבר ולחבר בין אנשים שונים שתמיד היית הדבק ביניהם ע"י החיוך והצחוק שכה אפיינו אותך, ומצד שני לשמור על העצמאות, גם במחשבות וגם במעשים, ולא לכופף אותם בפני איש, גם אם איש זה גדול וחשוב, וגם אם בעולמינו השקרי הוא נחשב לגדול וחשוב. להיות נאמן למסורת, ומצד שני להגיע לדברים לבד ולא לומר זה ככה כי כתוב. להיות נאמן בצורה מיוחדת למשפחה, לחברים, לשמואל ולמשפחת וייס ובעיקר לעצמך, ומצד שני להיות קליל וזורם כמו שהיית.
ישנם אנשים שבהעדרם אפשר לנסות לנחש מה היו אומרים במצב כזה או אחר, לא אתה. היית כולך תמיד חי, משתנה, תמיד חושב מחדש על כל דבר, אף פעם לא צפוי. ורק עכשיו אתה נח, יציב במקום שכל-כך אהבת.
בטיול האחרון שלנו לפני שבועיים, לאחר יציאתך מעזה, אמרת שהפחד היחיד שלך הוא שלא תתפקד בקרב כפי שהחיילים מצפים ממך. גם בשיחתך ביום שישי האחרון עם אביגדור, אמרת שעל עצמך אתה לא מפחד, רק על איך תתנהגו בקרב.
אני מנסה לדמיין את שעותיך האחרונות, ואין לי מושג מה חשבת, איך הרגשת, אני רק בטוח שעם האהבה הגדולה שלך לארץ ולבני אדם, ועם הנאמנות שלך לחיילך, בטוח על עצמך לא חשבת, אלא רק על המשימה והחיילים. זהו עמיחי, כבר אין לך ממה לפחד יותר, עמדת במבחן.
זה זמן מלחמה וצריך לחזק ולהתחזק, ואני בטוח שאנשים שיחשבו ויזכרו בדמותך, יקבלו כח להיות בנים נאמנים ואוהבים יותר לעם ולארץ.
לך בשלום, תנוח בשלום על משכבך, והיה מליץ יושר נאמן ותקיף, שלא נכנע ולא מתכופף בפני אף מקטרג, עבור משפחתך, עמך והאדמה שכה אהבת ובה מנוחתך.
