מאת: נועם שוהם – פורום מכבי תל-אביב

תאריך: 28 ביולי 2006

נועם שוהם

לא הכרתי את הבחור, וגם לא זכיתי לשרת בגולני ולהיות תחת פיקודו, אבל לפני שבועיים יצא לי במקרה לשמוע סיפור על עמיחי מפי חייל שמשרת באחת מחילות המודיעין הסודיות משהו, העושים את הטירונות שלהם עם גולני ויצא שעמיחי היה המפקד שלו.

הסיפור כל-כך נגע לי בלב, ששמעתי שעמיחי נהרג הרגשתי כאילו איבדתי בנאדם שממש הכרתי.

עמיחי ז"ל למד בישיבת ׳מרכז הרב׳ וחברו הטוב היה שמואל וייס ז"ל, חובב היסטוריה לא קטן שהיה נוהג לקרוא לא מעט ספרים בנושא. באחד הימים ניגש אליו שמואל וסיפר לו שהצבא הגרמני – "זה הצבא הכי חזק בעולם" פתח שמואל. חיילים שנמצאים בשטח תחת אש בידיעה שמכאן הם יצאו מתים או שבויים ונענים בלי היסוס לפקודת המפקד שלהם להתאבד – "זה הצבא הכי חזק בעולם". "באיזה עוד צבא יתנו פקודה להתאבד וכולם יתאבדו בלי היסוס?"

שמואל כאמור היה חובש, ובאחד המבצעים בג'נין (אם אני לא טועה) נקלע הכוח שלו לתקרית אש, שממנה היה ברור שטוב לא יצא. רוב החיילים תפסו מחסה, אך אחד נתפס בגדר תיל ונפל, כאשר כולו היה חשוף. מפקד הכוח נתן פקודה שאף אחד לא יצא לחלצו מתוך הנחה שמי יצא ימות וגם הפצוע שעל הרצפה, ולכן עדיף שאחד ילך מאשר שתיים. שמואל בתור חובש לא הסכים ולאחר ויכוח ממושך עם המפקד, הוריד מעצמו את האפוד הקרמי, כדי שיהיה לו יותר קל לרוץ (מה שלמעשה עוד יותר חשף אותו לפגיעה) ולמעשה שלח את עצמו למשימת התאבדות. שמואל ז"ל הצליח לחלץ את הנפגע שתפס מחסה, אף לפתע נפל לרצפה עקב פגיעות כדורים.

על קברו של שמואל ספד לו עמיחי: "טעית שמואל, אנחנו הצבא הכי חזק בעולם. אצל הגרמנים היו צריכים לתת פקודה כדי להתאבד, ואילו אתה פקדת על עצמך לסכן עצמך למען חברך. אנו הצבא החזק בעולם."

את הסיפור הזה סיפר עמיחי ז"ל לחייליו על קברו של שמואל ז"ל.

עמיחי התגורר בהתיישבות בעֵלִי, למד בישיבת ׳מרכז הרב׳ שבירושלים והתגייס לשירות של 3 שנים בגולני. בתקופת ההתנתקות שלח מכתב לרמטכ"ל עם דעתו על הגירוש, ובעקבות כך הושעה והוחזר לאחר שהחבר'ה בגולני דרשו.
בונה הארץ, חייל אמיץ ובעיקר בנאדם גדול.

יהי זכרו ברוך.