יום הזיכרון תשפ"ב

ענהאל שמואלי :

אתמול דיברתי על עמיחי,
לא הכרתי אותו והוא לא הכיר אותי.
אבל הקשר העמוק ביננו הולך איתי.
קראתי עליו הרבה לפני שדיברתי עליו
אבל בסוף המילים נעלמו מפי והגרון שלי נחנק ודבר אחד יצא לי מהפה –
עמיחי. עמי-חי. פשוטו כמשמעו.
יום הזיכרון הוא מעבר ליום אבל פרטי, זה יום זיכרון בשביל כל עמ״י על מה החיילים ויהודים שנרצחו מסרו את הנפש שלהם. על המדינה ועל הארץ שלנו.
יום הזיכרון הוא השורש שלנו – באדמה
ויום העצמאות זה הענפים שלנו – הצמיחה.
והקשר בינהם קשור בקשר חזק.
הקשר הנצחי של עמ״י.
בשם שלך פשוט מסתתר כל המהות שלך ושל הימים האלה.
מסרת את הנפש שלך בשביל שעמ״י יחיה וימשיך לחיות פה עוד שנים רבות.
ואז היום, מישהי שולחת לי את זה בבוקר כי היא זיהתה את השם שלך וידעה שאנחנו קשורים.
״זכור שחברה היודעת על מה היא הולכת להלחם כבר ניצחה במלחמה״
ופשוט הייתה לי צמרמורת.
ואתה ידעת עמיחי. תמיד ידעת ונשאת את השם שלך איתך. אמנם נפלת במלחמה אבל הרוח שלך לא נפלה.
אנחנו פה בזכותך ונמשיך אותך.
אז אמנם לא זכיתי להכיר מקרוב אבל אתה לגמרי הולך איתי.

לתפארת מדינת ישראל !